הולך אני כעת במשעול ההווה
כילד ההולך לו לאיבוד
כפות ידי הן מושטות
מבקשות את העזרה להמשיך איתך את המסע
ובצדדים הפרחים כאילו איבדו את זהותם
מחפשים עוד קרן אור שתעזור
עוד לגימה קטנה של מים ממעייני החוכמה
תביא להם את התקווה
ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי
עובר אני כעת בין נופים חדשים
הצעדים הם נעשים כה איטיים
מה יש שם שאין פה שאל אותי עובר
מה בלב אתה שומר
קשיש העיר כשעל גבו מונח כל עברו
מביט סביב ומחפש את עולמו
כשהווה כל כך קשה
לא אומר דבר, ארים ראשי אל המחר
ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי
בני משפחת שליט מחפשים עוד קרן אור שתעזור, שתביא להם את התקווה.
ליבם מחפש עזרה.
ההווה כל-כך קשה, הם לא אומרים דבר- ומרימים ראשם אל המחר,
כבר 1,093 ימים.
שחרורו של גלעד הוא אינו איזו דרישה מהבטן, זעזוע רגשי-רגעי. זאת זעקה של עם שלם שמתעקש לשמור על ייחודו, מתעקש להישאר אותו עם נבחר והוא יודע שאם החייל הזה לא ישוחרר- אין לנו סיבה להישאר עם. העם הזה, "שכמה טוב שהוא כזה", ימשיך לדרוש את שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט מכל אדם שרק אפשר, עד שגלעד יחזור לזרועות משפחתו. "העם הזה מתי נחלץ הוא לעזרה כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור ומן היעד לא תזיז אותו בטרקטור!"
כי אין כמו בבית!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
