או-קיי, אז קודם כל אני מצטערת שאת הפוסט הזה לא כתבתי מיד אחרי העצרת (או יום אחרי).. סיפור ארוך- אין לי כוח להסביר..
*הטור נכתב בעיקר לאלו שלא היו בעצרת. אבל אני אשמח אם כולם ייקראו אותו עד הסוף.
אז ככה- נסעתי באוטובוס שהגיע עד לקרייה. כמובן שהאוטובוס לא הגיע בזמן, והייתי ממש לחוצה שאני אאחר, אבל גם העצרת לא התחילה ב-7.. למרות שטוב שמיהרתי להגיע מוקדם, ככה תפסתי לי איזה מקום שאני רוצה..
את העצרת הנחו גיא מרוז ואורלי וילנאי. כן, אותו זוג שנלחם כל השנה למען הצדק החברתי ובתוכניתו "המשמר האזרחי" ברדיו 99 דואג לאזכר את גלעד שליט בכל פעם שהוא רק יכול. אורלי וגיא התחילו את העצרת ונאמו בין הנאומים של האחרים, כך שאני לא ממש זוכרת את הסדר של הדברים, אז אני אכתוב את זה לא ממש לפי הסדר שבו הם נאמרו.. גיא הזכיר את מבצע אנטבה, בו שוחררו 105 חטופים יהודים, ישראלים ואנשי צוות המטוס, שנחטפו במהלך טיסתם מישראל לצרפת במטוס. שבוע שלם ישבו רבין ושר הביטחון דאז פרס אם לצאת למבצע המסוכן הזה. שבוע שלם. ארוך... לבסוף, כידוע, החליטו השניים לצאת למשימה. במבצע נהרג יוני נתניהו, אחיו של ראש-הממשלה בנימין נתניהו. גיא אמר ששלוש שנים הם מספיק זמן להתלבטויות, בטח ובטח יותר משבוע. גלעד שליט צריך להשתחרר כבר בשבוע הבא! "אוי למי שיפיל שערה מראשו של גלעד!"
בהמשך נאם גם הרב לאו, שבעבר היה הרב הראשי לישראל. בין דבריו, אמר שהוא נפעם לראות את עמנו, מפולג ככל שיהיה, מלוכד כמו אגרוף חזק כל-כך.. ואוי למי שייתנגד לשחרורו של גלעד, ויעמוד מנגד לאגרוף הזה בשעה שיכוון אליו. הרב נשא בסוף דבריו תפילה למען שלומו של גלעד. הרב ירד מהבמה, וחיבק את נועם שעלה לנאום אחריו.
נועם שליט, אביו של גלעד נאם ואמר שעלינו לזעוק את צעקתו של גלעד, שלא יכול לצעוק. נועם ביקש מאיתנו שבמועד מאוחר יותר, לא עכשיו, נמצא מקום שקט וחשוך, ושנשב שם 3 דקות, בשקט. התחושה היא של נצח. גלעד נמצא בעולם הדממה הזה לא 3 דקות ואפילו לא 3 שעות. 3 שנים!!!
ושוב, אורלי וגיא עלו לבמה. אורלי ציינה הכי לעצרת הוזמנו באופן אישי כל 120 הח"כים, אבל הגיע רק אחד- אופיר פינס מהעבודה. <מר ברק, שר הביטחון לא טרח להגיע, למרות שביתו נמצא במרחק נסיעה של כ-5 דק' ממקום העצרת> הם הזכירו את הדרישה לשקט מצד הממשלה. "רק אל תצאו לרחובות ואל תרעישו, זה מפריע לראש הממשלה לישון.". <זוכרים את דבריו של ברק בביקורו לפני מס' ימים במצרים? שהוא אמר שלא מתקיימים מגעים לשחרורו של גלעד, אך באותה נשימה ביקש מאיתנו שלא נדבר, כי זה מפריע..> גיא אמר שאף אחד מאלו שיושבים בצידו השני של הכביש, בקרייה לא טרח להגיע ואמר לנו שמעתה עלינו לעשות את כל השקט שבעולם. וככה עשינו- שריקות, צעקות, בידיים, מגפונים... "רוצים אותו בבית, רוצים אותו עכשיו!" ושה"שקט" הזה יישמר. עד שגלעד יחזור. אורלי הזמינה לבמה מישהי שיכולה ללמד אותנו דבר או שניים על רעש ושקט- קרנית גולדווסר.
<אודי ואלדד ז"ל, לא היו חוזרים אלינו אילולא המאבק העיקש של קרנית ודאגתה להזכיר אותם מדי יום ביומו במהדורות החדשות בארץ ובעולם>. קרנית פנתה לגלעד ואמרה: "אני מקווה שאתה מרגיש מרחוק את האהבה של הוריך ואחיך, את הדאגה העצומה של כל העם. לא האמנתי שאחרי שלוש שנים נשוב להיפגש באירועים כאלה. בלתי נתפס ששלוש שנים הצלב האדום לא הצליח להגיע אליך ולבדוק את שלומך. האם זהו העולם הנאור של שנות האלפיים?" שאלה גולדווסר. קרנית אמרה כי בהלוויתו של אודי, קיוותה שגלעד יהיה. אך לא כך היה. קרנית סיימה את דבריה בקריאה לחייל השבוי - "היה חזק".
אורלי הקריאה מכתב שנכתב ע"י תמי ארד, רעייתו של הנווט השבוי רון ארד- "לפני כעשרים שנה, שנים אחדות לאחר שרון נפל בשבי פגשנו את בנימין נתניהו, אז חבר כנסת צעיר מהליכוד. פנינו לנתניהו כמו אל אחרים בבקשה שיתמוך בשחרור מחבלים בתמורה לשובו של רון, כאשר תתאפשר עסקה ויגיע רגע האמת. ח"כ נתניהו הקשיב לדברי בנימוס וקשב רב ואז סיפר לי על אחיו יוני, שעל סיפור גבורתו גדלתי כמו כולם. יצאתי מהפגישה ודמעות עלו בעיני. ח"כ נתניהו לא התפתל בכיסאו. הוא הישיר אלי מבט וויתר על רון, מתוך אידיאולוגיה סדורה. גם הוא ידע שמבצע אנטבה התאפשר תודות לסיטואציה ייחודית. שנים אחרי, נהרגו נחשון וקסמן וניר פורז בניסיון החילוץ של וקסמן. חלפו כמעט 23 שנים מאז רון נפל בשבי. אני עוד לא יודעת את התשובה אבל נדמה לי שהקרבנו גם את רון", כתבה ארד. עוד אמרה תמי ארד במכתבה: "היום מלאו שלוש שנים לנפילתו של גלעד בשבי. זה לא יום הולדת. זה היום שבו גלעד התחיל למנות את ימי חייו. לא מדובר באזכרה אלא בתזכורת. תזכורת כואבת לעובדה שמדינת ישראל שלחה חייל להגן על גבולותיה והיא עדיין מתחבטת במחיר שיש לשלם בכדי שישוב לביתו. שלוש שנים גלעד חי ונושם בין כתלי כלאו קרוב כל כך אל בני משפחתו ועם זאת רחוק מרחק שנות אור מהם". ארד הדגישה כי הוריו של החייל החטוף לא יכולים לבדם להשיב את גלעד הביתה. "הם זקוקים לקולו של הציבור. הם זקוקים לקולותיהם של הורי החיילים. הורים יקרים, היום קוראים לחייל השבוי גלעד, מחר זה יכול להיות הבן שלכם שגידלתם לתפארת ושלחתם בלב רועד לשרת את המדינה. האם יש אפשרות שמישהו ישכנע אתכם שהילד היקר שלכם יקר מדי עבור המדינה?"
בעצרת נאם גם אמנון ליפקין-שחק, רמטכ"ל לשעבר: "כבר שלוש שנים שלא נותנים לשום גורם מתווך להביא עדות מוצקה. זה ביטוי של חוסר תבונה של מי שרואים עצמם מנהיגים. אתם שם מנהלים מאבק על גבו של חייל אחד ישראלי צעיר ובדרך אתם מקשים על חייהם של בני עמכם. אתם ממשיכים לטעות בהבנת החברה הישראלית. הרגישות לחיי אדם היא לא חולשה שלנו, היא הכוח שלנו. והכוח הזה ינצח. חמאס צריך לדעת - דמו של גלעד בראשכם. ישראל תדע לבוא בחשבון עם כל מי שיפגע בגלעד עד שגלעד יחזור - וגלעד יחזור".
בעצרת נאם גם חזי שי, שבמלחמת לבנון הראשונה נפל בשבי בלבנון והוחזר 3 שנים לאחר מכן במסגרת עסקת ג'יבריל. בהקדמה לנאומו, הזכיר גיא מרוז שבזמן ישיבתו בשבי המתינה לו בבית אישה בהריון- הבת היום בת 27 (או 28), יש לו בת שהוא עומד לגייס ויש לו עוד בן באמצע. "האם מישהו רוצה לומר לו שכל הסיפור שלו היה לשווא?". חזי שי פנה לגלעד, ואיחל לו שיחזור להיות איתנו, שירגיש בקרוב את שמחת החופש.
בועז שרעבי שר במהלך העצרת 2 שירים- "לתת" ו-"היה חזק".
אורלי וגיא הסבירו לנו מה זה הסרטים הצהובים האלה שקיבלנו. סרט צהוב תלוי ליד בית, הוא סימן שבבית הזה מחכים למישהו אהוב. לכן, עלינו לתלות את הסרטים הצהובים האלה בכל מקום, כי כולנו מחכים למישהו אהוב שיחזור. כולנו מחכים לגלעד. באותה עת, אורלי הפנתה את תשומת ליבנו למגדל הגבוה של הקרייה, אשר באותו לילה הואר בצבע צהוב, לאות הזדהות עם המאבק ובתור הבטחה שייעשה הכל על מנת שגלעד יחזור. נקווה שכך יהיה..
Rotemela
1,098 ימים/3 שנים ויומיים בשבי!!
בפוסט הזה, בסוגריים האלה- <> יש דברים שאני הוספתי.
בהכנת הפוסט נעזרתי בכתבות הבאות:
מ-nrg- טור של גיא מרוז: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/908/505.html?hp=1&loc=38&tmp=1718
מויקיפדיה- מבצע אנטבה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2_%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%91%D7%94
מ-ynet- כתבה על העצרת: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3737216,00.html
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
