על החיים, צילומים, וחיות אחרות

האהבה הראשונה, הפועל ת"א. פוסט על אהבה, כאב, וכדורגל.

התחלתי להיות אוהד של הפועל בכיתה א', גרתי בתל אביב.. בבית ספר, היה לי ילד שטען ששביט אלימלך דוד שלו, או משהו בסגנון, אם זה נכון? כנראה שאני לא אדע, כי עברתי עיר באותה שנה. האהבה, או שבאותה תקופה זאת הייתה סימפטיה נשארה איתי. בכיתה ה' עברתי לחיפה, בבית ספר שלי.. הרבה אוהדי מכבי חיפה, הרבה, ואז הסימפטיה להפועל, הפכה לאהבה. אהבה שלפני שהאדומים עולים על המגרש, יש לי פרפרים בבטן, אהבה שכשאני רואה בנות אחרות, או קבוצות אחרות במקרה הזה לא עושות לי כלום, כן, יש קבוצות יותר טובות, אולי יש, אבל אין כמו הפועל. הפועל אולי לוזרית, יגידו מה שיגידו, אבל הקסם של הקבוצה הזאת, של האישה הזאת אפשר לומר, שגורם לכל כך הרבה אנשים ללכת אחריה, לבכות בשבילה ואיתה הוא מדהים ואת זה לא יהיה לשום מכביסטית, אף פעם. בעונה האחרונה, בכיתי הרבה, היא לבטח הורידה לי משהו כמו 20 שנה מהחיים, ואת האהבה, שאי אפשר לתאר במילים, הבנתי במשחק האחרון בקרית אליעזר. מבול ירד, המשחק נגמר בתיקו 2 אחרי גול מכוער של ארבייטמן, אני הייתי רטוב, התבאסתי, הדמעות היו בעיניים, למחרת צחקו עליי, הרמתי את הראש. אני גאה להיות אוהד הפועל. כי אין עוד קבוצה כזו.