מכיוון שהפוסט המקדים לזה נמחק, ואין לי יכולת כרגע לשחזר אותו כי ירדתי שם לפרטים ואני לא רוצה לחזור על זה שוב
אז הנה תקציר:.
פגשתי 3 נערות בבית המחסה לנערות במצוקה ביחד עם רינת, סילביה, נטשה ואנה.
הזדעזעתי מהסיפורים שהן סיפרו לי, בקושי, כי הן לא רצו את נוכחותי שם, אני גבר וזה מסמל להן את הרע שעשו להן...
לסיכום רציתי עוד להגיד שאחרי הביקור שם הגעתי הבייתה וחיבקתי חזק את הילדים שלי...משהו פנימי כזה.
יומיים אחרי הפגישה עם הנערות ורינת דיברתי עם מנהל החברה שאני עובד בה.
לא אכנס לפרטים על החברה רק אגיד שרובם שם קצינים בצבא (במיל.) או בתפקידים רגישים כאלו ואחרים
ומחפשים הזדמנויות לעשות דברים טובים ולא בשביל ה"שופוני" אלא באמת מכל הלב.
אז נכנסתי למשרדו של עידן.
עידן הוא עו"ד בהשכלתו אבל הוא הרבה יותר מזה.
החברה שאני עובד בה, זו חברה שקמה מחברים בצבא. אנחנו מכירים אחד את השני המון שנים ועושים דברים
שעולים על כל דימיון, אני אומר את זה בזהירות ובגאווה.
(כמה אנשים אתם מכירים שמהללים את מקום עבודתם ולא רק כשהם מקבלים בונוסים?...)
סיפרתי לעידן על מאורעות אותו יום.
הוא התפעל ממה שעשיתי בתור חבר ולא כמנהל.
כשהוא שמע את הרעיונות שהיו לי הוא שמח מאוד.
זה לא יעלה לחברה הרבה כסף אבל נוכל להשפיע ולעזור.
"יש לי תנאי אחד" אמר עידן. "אני לא רוצה לעשות פירסום לחברה שלנו. אנחנו נבוא כאנשים פרטיים.
אני רוצה לתרום אבל כמו שנאמר בסתר. לא מעניין אותי פירסום ואתה יודע שפירסום גם יכול להזיק..." סיכם
מסכים אין לי בעיה. אמרתי
"דבר נוסף, אני רוצה שתביא לכאן את רינת. נראה לי שחשוב מאוד שכל מי שיתנדב למקום הזה, יצטרך
להבין לקראת מה הוא הולך ולא לעמוד במצב כמו שאתה היית בו. תוכל לבדוק את העניין הזה?" שאל עידן
בוודאי אדבר איתה בערב. אמרתי.
זה נהוג בחלק מחברות ההייטק וגם אצלינו, שאני יכול לעבוד יום אחד בשבוע מהבית. כלומר לשבת בחדר העבודה שלי, בסלון או בכל חדר אחר, להיות מחובר לשרתים של החברה ולעבוד כאילו הייתי כרגע שם.
מאוד נוח ומאוד מאתגר.
נוח זה ברור למה כי אתה יכול להישאר בתחתונים, לצורך העניין, ולעבוד. מאתגר כי אתה צריך משמעת
חזקה להיות תמיד בריכוז ולא להתפתות לכל מיני דברים כמו לסדר משהו בבית או לתקן דבר אחר.
אני מקבל משכורת עבור היום הזה בשבוע כאילו הייתי בעבודה.
סיכמתי עם עידן שבתקופה הראשונה במקום לעבוד מהבית יום שלם, אקדיש חצי יום לעבודה עם נערות במצוקה ואת החצי השני אקדיש "לחברה במצוקה..." 
התקשרתי אח"כ לרינת וסיפרתי לה על מה שדיברנו עידן ואני והיא הסכימה לבוא איתי בוקר אחד לחברה
ולהסביר מה זה "נערות במצוקה".
אותו בוקר אספתי את רינת ונסענו לחברה שאני עובד בה מרחק של 3/4 שעה נסיעה.
בדרך סיפרה לי על עצמה ועל הילד וכמה קשה היה להביא אותו לעולם.
מסתבר שבעולם החרדי או הדתי טיפולי פוריות הם מסובכים. קשה מאוד להסביר להורים את הבעיה.
התברר בסופו של תהליך שלגבריאל אין כמות מספקת של זרעונים לסמ"ק אחד. מה שעשה את זה יותר
מסובך להסבר למשפחות שכן זה פחות נפוץ מאשר "האישה" היא הבעייתית.
בהתחלה הציעו להם ללכת על תרומת זרע מתורם בבנק הזרע אבל גבריאל לא רצה לשמוע על זה בכלל והם עברו
איזה תהליך של "השבחה" וכך נולד ישראל הילד הקטן והחמוד.
עכשיו הבנתי למה אין שם הרבה ילדים כנהוג במגזר החרדי.
עידן קיבל את פניה של רינת בשמחה ובחיוך, ערך לה סיור בחברה, רק במקומות שמותר להסתובב.
קבענו הרצאה של שעה לעובדים מבעוד מועד וכולם היו שם מוכנים בחדר ההרצאות.
המקרן עבד ורינת חיברה את המחשב הנייד שלה לעמדה והציגה מצגת של מח' הרווחה וגם חומרים שהיא
אספה. הסתכלתי על האנשים, כולם היו מהופנטים מההסבר והמומים מהנתונים שהוצגו להם.
נשאלו שאלות מעניינות וגם שאלות של הדיוטות שפוגשים מקרים כאלו לראשונה.
בסוף ההרצאה כולם התפזרו ואנחנו ישבנו במשרדו של עידן מנסים לחשוב יחד מה נוכל לעשות.
אחרי גיבוש של כמה נקודות לקחתי את רינת הבייתה והמשכתי לעבוד מהבית לאותו יום.
בערב רינת דפקה על הדלת של הבית.
אחד הילדים פתח ורינת נכנסה.
כולנו היינו בבית הילדים הלכו לעיסוקיהם ואני וזוגתי ורינת ישבנו ודיברנו.
רינת סיפרה שהיא נהנתה מאוד להרצות לאנשים בחברה ושמחה על השאלות למרות שהיא שמעה אותן עשרות
פעמים בעבר.
היא שמחה על השכנות שלנו והבטיחה שאנחנו נהנה לעשות למען הנערות בבית המחסה.
שתינו קפה וקצת דיברנו על ענייני חולין וילדים וקיטורים כאלו ואחרים.
כשרינת הלכה, זוגתי הסתכלה עלי ואמרה
"אני שמה לב שיש לה משהו איתך...לא בקטע מיני כמובן אלא בהתרשמות ממך. היא רוצה בקירבתך ואין
לי שום בעיה עם זה. אתה עושה איתה מעשים טובים, רק שלא תטעה לאיזו רינת אתה חוזר..." חייכה
והלכה לכיוון חדר השינה עם רמז עבה של טוסיק קטן מעכס...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
