בוקר אחד כמו שקבענו, נפגשנו ליד הבתים עם גבריאל ורינת.
זוגתי הייתה איתי והגיע רכב של חב"ד עם מניין אברכים. על הרכב ההוא עלה גבריאל
רינת באה איתנו כי לא היה שם מקום וכולם גברים...
בדרך סיפרה לנו רינת כי יש כ-30 אלף נערות במצוקה בארץ. נערה במצוקה מוגדרת
בין הגילאים 13 ו-21. כרבע מהן הן מתחת לגיל 15...
ביום עיון שהיה להם כמה שבועות לפני עם יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד הן שמעו על
מצבו הרע של משרד הרווחה. שעל כל עובדת סוציאלית יש עשרות משפחות או עשרות ילדים/אימהות/נערות
וכח האדם לא מספיק לכל הבעיות שיש.
בשעה 9 נפגשנו כל העובדים בחנייה של בית המחסה.
כל אחד הגיע עם "בגדי העבודה" שלו.
רכב של החברה הגיע עם ציוד וצבע וכל מיני חומרי שיפוץ. את הרכב נהג יום טוב.
גם 2 מחבריו הגיעו עם סולמות וציוד.
עידן הגיע עם רכבו הגדול עמוס באוכל ושתייה, המזכירה הגיעה עם רכב מהמשתלה עם צמחים ועוד.
האברכים הגיעו יחד איתנו והיה יפה לראות עם-רב כזה של אנשים שכאילו התקבצו מקצוות תבל
לעשות למען אחרים. לעשות למען מטרה משותפת אחת.
כ-30 נערות יצאו החוצה מבית המחסה ונראה היה שלא האמינו למראה עינייהן.
עשרות אנשים שהגיעו למענן. הגיעו לעשות להם טוב בחיים.
מה שנמנע מהן בבתים שלהם, בחיים שלהם ע"י הורים שהביאו אותם לעולם, וכל אחת מסיבותיה היא.
כינסתי את כולם במגרש החנייה, עידן והמנהלת ובעזרה של חמש בנות הכניסו את האוכל והשתייה לבית.
הבנות ערכו שולחנות במרפסת ועידן והמנהלת הלכו לחדרה לדון בענייני כספים.
כל אחד קיבל תוכנית עבודה וציוד וכל אחד הלך לעבודתו.
אני לקחתי את זוגתי ורינת הביאה את שלושת הבנות, סילביה, נטשה ואנה. היינו צוות 1.
היה תענוג לראות את האנשים שעובדים איתי מפשילים שרוולים וצובעים, מנקים מתקנים קירות, מתקנים
צינורות דולפים ומתקני ניאגרה בשירותים. יום טוב וחבריו עברו כסא כסא שולחן שולחן ותיקנו מה שהיה ראוי
או בר תיקון, בדקו את שקעי החשמל בקירות סידרו והחליפו חוטי חשמל חשופים שיכולים לגרום להתחשמלות,
בדקו את מערכת החשמל הכללית של הבית וכו'.
האברכים בניצוחו של גבריאל התקינו מזוזות ובדקו את אלו שהיו קיימות, הם גם עזרו בצביעה ובניקיון.
אחרים חפרו בורות בגינה ושתלו צמחים, תלו אדניות עם פרחים גידרו את המקום ונתנו לו מראה
ואופי של בית שכל אחד מאיתנו היה רוצה לגור בו.
בשעה אחת בצהריים עשינו הפסקה וכל ה"פועלים" באו לאכול.
האברכים נטלו ידיים והלכו לקחת לעצמם דברי מאכל. כמובן דאגנו שהכל יהיה כשר.
היה שם מכל טוב אנשים נחו וצחקו והיה יפה לראות את הבנות משתלבות וצוחקות עם העובדים שלנו.
כמובן שההתחברות הטיבעית הייתה לנשים בחבורה אבל פה ושם היה ניתן לראות גם תערובת
של בנות מבית המחסה וגברים שעבדו כתף לכתף על צביעה ניקיון או שתילה.
אחרי הפסקת הצהריים הגיעו 4 טכנאים מהחברה שתרמה את עשרת המחשבים והתקינו אותם במקומות
שהמנהלת תיכננה מראש. טכנאים של ספקית האינטרנט באו גם וביצעו את ההתחברות לאינטרנט.
הכל תוזמן בדיוק והתבצע למופת בעזרה וברצון טוב של כל הגורמים.
בשעה 4 אחה"צ סיימנו את המלאכה.
הכל נוקה וכל הליכלוך רוכז מחוץ לגדר בערמה גדולה חיכה לפינוי של העירייה למחרת בבוקר.
חזרנו כולם למגרש החנייה.
היה נעים לראות את האנשים "מרוחים" בצבע, מזיעים ומלוכלכים אבל עם חיוך על פניהם והרגשת סיפוק.
ביקשתי מעידן שיגיד כמה מילים לסיכום.
עידן אמר "אני גאה לראות את כולכם כאן היום עושים מעשה כזה אצילי. לוקחים יום ועושים בו למען האחר.
אנחנו נשמור על קשר עם המקום, לא באנו לפעם אחת וזהו. נתמוך ונעזור ככל שנוכל ויש
לנו תוכניות רבות לעתיד שתוכלו לראות אותם מתממשות כבר במהרה. אני רוצה להודות לכולכם, אבל
ביחוד לשני אנשים, רינת וברק. מותר למחוא כפיים להם ולכולם"
והיו מחיאות כפיים לכולנו. הבנות שגרו שם בכו והתרגשו ממה שקרה באותו יום.
סיימנו את היום עייפים אך מרוצים.
נסענו הבייתה, איש איש לדרכו.
נפרדתי מכולם בתודה והבנות כולן חיבקו אותנו אפשר להגיד שכל אחד ואחד זכה בחיבוק למעט האברכים...
הן היו מאושרות, העיניים הכבויות שלהן סוף סוף זרחו מעט.
רינת נסעה איתנו הבייתה.
זוגתי ישבה לצידי ורינת ישבה מאחור.
כמנהגו של כל נהג הסתכלתי במראה הממוקמת על השימשה הקדמית, לא פעם במהלך הנסיעה כמעשה שבשיגרה.
בכל פעם שהסתכלתי עיניי ניפגשו עם עינייה של רינת.
היא השפילה מבטה בכל "הצטלבות" מבטים שלנו. זוגתי נרדמה מעייפות.
לא היו שום רמזים מצידה אבל כשלא הסתכלתי היה נדמה לי שעינייה נעוצות בגבי
מין הרגשה מוזרה. אני שייכתי את זה לזיעה ולליכלוך ושיערתי שזה יעבור אחרי מקלחת טובה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
