בישראל, שלא כמו במדינות אחרות בעולם, שבהן בני זוג יכולים להתגרש לפי הכרעת בתי דין אזרחיים, ענייני הנישואין
כמו גם הגירושין של יהודים אזרחי ישראל, בין אם נישאו בנישואים דתיים ובין בנישואים אזרחיים, נתונים עפ"י חוק
לסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים. בתי דין אלה מחויבים לפעול על פי חוקי ההלכה.
רוב ההרכבים רגישים ולא מחייבים שלום בית , אך פעמים רבות אומרים שאי אפשר לכפות על הבעל לתת גט ואי אפשר
לכפות על האישה לחזור אליו ולפיכך הם מבקשים מבני הזוג להגיע להסדר ביניהם. מצב זה של העדר הפסיקה ונחיתותה
של האישה במשא ומתן מביא לידי סחיטה של הנשים על ידי בעליהן.
"אם תוותרי על הדירה.....אתן לך גט", "אם לא תתפשרי על סכום מזונות נמוך יותר לא אתן לך גט", האישה שרוצה בגט
מוכנה לוותר על רכוש, כספים ולפעמים גם על משמורת הילדים על מנת להשיג את שחרורה מכבלי הנישואין.
בעיה נוספת נוגעת לחוק יחסי ממון. חוק זה קובע שמועד חלוקת הרכוש המשותף יתבצע ביום הגירושין, כלומר ביום
מתן הגט. מכיוון שהבעל הוא שקובע מתי יינתן הגט, הוא שולט למעשה גם במועד חלוקת הנכסים. ככל שידחה את מתן הגט
כך יוכל לצבור כוח נוסף - הוא עלול להעביר חלק מהרכוש המשותף אליו, או להתנות את מתן הגט בוויתור שלה על
חלקה הלגיטימי ברכוש. הסכמי ממון והסכמי קדם-נישואין באים לפתור בעיה זו על-ידי הקדמת מועד איזון המשאבים
(כלומר,חלוקת הרכוש) לזמן בלתי-תלוי במועד מתן הגט. מצב דברים זה, בו נשים מסורבות גט ועגונות כבולות בקשר
נישואין לאדם שלא מצליחים לאתרו או שמסרב לשחררן ואין הן יכולות לפתוח דרך חדשה ולהקים משפחה בשנית,
מדאיג גם את בתי הדין הרבניים. הם עושים מאמצים רבים להתיר נשים עגונות ולצורך כך אף הקימו בית דין מיוחד
לנשים עגונות, ששם לעצמו למטרה את איתור בעליהן וכן הם מפעילים את הסנקציות הקיימות בחוק כנגד סרבנים,
אם כי במידה מועטה לדעת ארגוני הסיוע לנשים מסורבות גט.
גם הבעל יכול להיות מסורב או מעוכב גט, ואמנם יש בימינו גם גברים וגם נשים הסובלים מסרבנות גט. אך מבחינה
הלכתית אין שוויון במעמדם, ומצבה של מסורבת גט קשה מזה של מסורב גט: לפי החוק הדתי, ילדיה של אישה
מסורבת גט, שנולדו לה מקיום יחסי אישות עם גבר אחר, ייחשבו לממזרים, בעוד שילדיו של גבר מסורב גט מאישה
אחרת יהיו כשרים וחוקיים.
יש המתחמקים ממתן הגט ומתנהגים בצורה מחפירה כלפי בת הזוג שעד לפני תקופה חיו באהבה והקימו משפחה.
יש גברים שבעצת עורכי הדין שלהם או אף ב"חוכמתם" שלהם, מוסרים תא דואר בדיון בבית הדין הרבני, אין להם
כתובת מוגדרת וקבועה. כך שהם יכולים לא להגיע לדיונים כי לא ניתן למסור להם את ההזמנה לדיונים. מאוד נוח.
כל מיני טריקים ותכסיסים זולים ומגעילים כדי להקשות וברוב הפעמים זה מרוע אמיתי.
איך אפשר להיות רע כלפי בת הזוג שנשאת באהבה ורצית להישאר איתה ולדאוג לה לכל ימי חייה?
בהנחה שאין שם עניינים של בגידה או כל דבר מכוער אחר. הגעם למסקנה שנגמרו שנות האושר? שאתם לא יכולים
לראות יותר אחד את השנייה כל בוקר או כל ערב במיטה? אוקיי. קורה. למה לא לעשות את זה בצורה מכובדת?
צריך לראות את האישה העגונה כמו ספינה. ספינה הקשורה בעבותות לרציף. לא רק שמושלך העוגן אלא היא גם
נקשרת בחוזקה שלא תוכל לזוז, או אדם הכפות למיטה בלא יכולת התנגדות.
גברים כאלו מתעללים בכל צורה של התעללות באישה. החל במניעת מזונות, אי לקיחת אחריות הורית כלפי ילדיהם,
כמובן בלי אחריות לאישה. הוא יכול לחיות חיים כפולים. לצאת עם נשים אחרות ולחיות איתן. מה יגידו עליו? כלום.
אם האישה תתחיל לצאת עם גבר מיד יגידו עליה שהיא זונה...
האישה צריכה לדאוג לילדיה ולעצמה, לא תמיד הבעל משלם את המשכנתא, והיא הופכת להיות סוג של אם חד הורית
על כל הבעיות המשתמעות מכך. חייה אינם חיים ולא רק כאישתו של, אלא כאדם חופשי.
כל צעד בחייה צריך להיות מחושב ומדוד. כמו אסיר המתהלך עם כדורי ברזל ושלשלאות תפוסים לרגליו.
היא נושאת את העוול הזה לכל מקום שהיא הולכת אליו. האם היא נשואה? על פי חוק כן, למעשה היא לא.
אין שם מישהו שידאג לה ויעזור. אין שותף.
לא פחות גרועים מבעל כזה הם אותם "הנשרים" החגים מעל ומחכים לטרף. והטרף לפעמים מתפתה גם בגלל
"עייפות החומר" וגם בגלל הצורך בפרטנר לצאת איתו, לשתף אותו בדברים, להיעזר בו בחיי היום יום, להיות
שותף לחיים. ואז מורדת המסיכה של העוזר וכל מה שיש לכזה גבר הוא הזיון המזדמן או הקבוע.
הוא יודע שאישה כזו בבעיה והיא תעשה הרבה דברים כדי שתוכל לחיות כאישה נחשקת, כאדם שרוצה קצת לחיות
ולצאת מהמועקות והמצוקות היום יומיות.
אנשים כאלו הם מבחינתי בתחתית המדרגה. יכולים לנצל את מצוקותיה של אישה כדי לקבל אתנן מיני. כדי לסדר
לה עבודה, תפקיד, או כל דבר אחר יבקשו את ליטרת הבשר שלהם, תרתיי משמע.
במצבים כאלו אני מתבייש.
מתבייש בחוקים הדתייים שיש במדינה.
מתבייש בחוקים האזרחיים שאינם יכולים לכפות את דעתם על חוקים דתיים.
מתבייש בעורכי הדין שמנחים את הבעלים איך לעשות הכל כדי להישאר הכי חזק.
מתבייש בכל לשכות הרווחה למיניהם והגופים האלו שזונחים את האישה לנפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
