כשהייתי ילד קטן "גודלתי" ע"י סבתי עליה השלום.
היא ידעה לדבר "עברית קטן"...שפה רצוצה עם שגיאות של זכר ונקבה לרוב
אבל למדתי גם שפה מזרח אירופאית ממנה. שם לא היו טעויות
אני חזרתי אחריה על המילים והיא צחקה מהמילים שאני אמרתי ואני צחקתי מהצחוק שלה.
לימים, לימדתי אותה לדבר עברית ואת ההבדלים בין זכר לנקבה
והעברית שלה הפכה מ"עברית קטן" ל"עברית בינונית"...
ההורים שלי שהיו עסוקים בעבודה וקיום המשפחה כי היינו עולים חדשים
לא הלכו לאולפן אז כי לא היה להם זמן בשביל זה.
אני לימדתי אותם לדבר עברית ממה שלמדתי בגן ובכיתה א'.
באחד הימים חזרתי הבייתה ואמרתי לאימי שהיא זונה...
היא לא ידעה את נפשה מרוב בושה ואני לא הבנתי למה היא כעסה עלי כי אמרו לי
בכיתה שאני בן זונה...
היא הסבירה לי, בשפה פשוטה כי הרי מה שלומדים תמיד בשפה חדשה זה קללות, שהמילה לא
יפה, ולך תסביר לילד בכיתה א' מה זה זונה...
עם השנים בביה"ס רכשתי ידע גם באנגלית שהפך להיות תחביב.
לראות סרטים בלי תרגום, לקרוא ג'רוזלם פוסט וספרים עם סיפורים קצרים באנגלית
בשירות הצבאי שלי למדתי ערבית וקצת רוסית.
אני מבין את השפות ומדבר גם ערבית, אם כי במבטא אשכנזי המזכיר קצת את סגנון דיבורו של אבי דיכטר
מבלי לפגוע בכבודו.
לא פעם יצא לי לשבת במקומות ציבוריים ושמעתי שיחות בשפות שאני מכיר...
אנשים לא תמיד יכולים להבחין אם אתה מבין את השפה ובטח אם אתה מעמיד פני פוקר או "לא מכאן..."
כשנולדו לי ילדים ניסיתי ללמד אותם לדבר בשפה המזרח אירופאית שלמדתי בילדותי אבל לא הייתה לי הסבלנות
שהייתה לסבתי. מודה.
לכן הילדים שלי צוחקים כשהם שומעים מילים בשפה ההיא שמצחיקות אותם.
הבן הקטן מנסה את כוחו לדבר עם אימי וקולות של שמחה וצחוק עולים מהשיחה ההיא
לימוד שפות הוא משהו שניתן כמתנה.
כמו לשיר או לשחק
הרבה רוצים אבל לא לכולם יש את הכישרון.
מי שיכול ללמוד ולדבר בכמה שפות זו ברכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
