שבע וחצי בבוקר.
צומת הכניסה לעיר מצפון. רמזור.
עד לפני חצי שנה בערך זה היה צומת סטנדרטי.
מכוניות, צפירות של חסרי סבלנות, הולכי רגל רצים באדום. רגיל לחלטין.
ואז לפני חצי שנה משהו השתנה בצומת הזה.
כל בוקר מגיעים לשם פועלים ערבים...
המקום הפך להיות משהו בלתי נסבל.
קבלנים ואזרחים עוצרים מיד אחרי הצומת בתקווה למצוא פועל יומי בשכר אפסי.
כמות הפועלים שמגיעה למקום גודלת מדי שבוע
עוד מקומות שעד אז היו מלאים בכלום הפכו להיות מקום שפועלים עומדים ומחכים להזדמנות
קבוצות קבוצות מחכים לאותו קבלן או אותו אזרח שרוצה לעשות עבודה יומית
כמו כל ציויליזציה מתהווה, כך גם הקבוצות בצומת.
חבורות של פועלים מכפר מסויים במקום אחד, משכונה אחרת במקום שני וכך הלאה.
ואז יש ריבים על שטחי מחייה.
כמו זונות בצמתים, שכל אחת יש לה את הפינה שלה וחלילה אם אחת תחדור לשטח של השניה.
כמו חיות המסמנות את שטחי מחייתן בשתן או בכל צורה פרימיטיבית אחרת, גם כאן.
השתכללות העניין הייתה התפתחות יותר מאוחרת בציויליזצית הפועלים הזו.
התחילו להופיע שמשיות. בהתחלה שמשיה אחת בצבע ירוק
ובאותו שבוע התרבו השמשיות.
מסתבר שיש חוכמה גם במעשים פרימיטיביים לכאורה.
מתחת לכל שמשיה ישב "נציג" הכפר או הקבוצה או מה שזה לא יהיה.
כל שאר הפועלים ישבו במקום מוצל.
ואז באחת, מעשרות פועלים נראו רק כחמש שש נציגים יושבים תחת שמשיות.
מכוניות הקבלנים או האחרים היו עוצרים ליד הנציג, היה מתנהל מו"מ על כמה פועלים
וכמה כסף מסוכם לכל פועל (תלוי אם זה מומחה או סתם פועל) והעסקה הייתה יוצאת לדרך.
כשראו כי טוב, או אולי לא בדיוק טוב, החליטו לשכלל גם את ההמצאה של השמשיה...
הנציג הפך להיות "סדרן עבודה" שהחזיק במחברת או חבילת דפים או פנקס ועט.
והיה רושם מי עבד אתמול, מי צריך לעבוד היום, כמה כסף וכו'.
היה סדר באי סדר.
והסדרן הרוויח את משכורתו בזה שסידר את כל הפועלים בסידור היומי.
(בדומה לסדרן בתחנת מוניות)
מסקרנות, עקבתי אחרי ההתפתחות בצומת ועצרתי כמה פעמים כדי לבחון את ההתפתחות.
באחת הפעמים עצרתי ליד מישהו, קראו לו שחאדה...
אמרתי לו אני צריך 2 פועלים לריצוף.
לא הגענו לסיכום על מחיר לפועל (ניסיתי להבין איך זה עובד ולא באמת הייתי לוקח משם פועלים)
אמרתי לו שאני רוצה פועלים אבל לא ערבים. מפחד להעסיק אצלי בבית ערבים...
שחאדה אמר לי "אין בעיה יש לי בועלים סיניים. מבסוט?"
שאלתי אתם מתערבבים עם הסינים?
שחאדה אמר לי "בזמנים קשים חייבים להתבשר...(להתפשר)
כנראה שזמנים קשים באמת מוציאים מאנשים, ויהיו אלו הכי פשוטים והכי פחות משכילים בעולם
יצירתיות ודברים שלא היו שם בזמנים רגילים.
אני לא מדבר על השעות המוקדמות (4 בבוקר) שהפועלים יוצאים מהבית להגיע למחסומים ולעבור
לעבוד בארץ, לא מעניין אותי האמת, אני מודאג מה שבחודש האחרון הותקפו שם אנשים שעברו
במקום ועצרו לחכות למישהו בריכבם.
הפועלים חשבו שהם עוצרים לחפש פועלים לעבודה וכשראו שהם סתם עצרו שם
צעקו עליהם שילכו כי הם מפריעים ללקוחות...(אמרתי כבר שזה מזכיר זונות?...)
מכאן לשם, מילה רדפה קללה והתחילו מכות.
משטרה הגיעה למקום ו"גילתה" שיש שם שבכי"ם (שוהים בלתי חוקיים)
שבוע היה שם שקט ואף אחד לא היה שם מהפועלים.
רק שבוע אחד ואחריו חזרו הפועלים
הצומת הפכה שוב למקום בעייתי
צפירות של נהגים, ריצות של פועלים מצד לצד כאילו הם שקופים ולא יקרה להם כלום
חריקות בלמים של מכוניות שעצרו בעצירת חירום כי מכונית לפניהם עצרה לחפש פועלים
או איזה פועל מתלהב עבר בריצה את הכביש כי סדרן העבודה קרא לו.
והמשטרה? עוברת מדי פעם בסביבה מסתכלת על מה שקורה ומפהקת.
מזכיר לי את החתולים בשכונה ש"מתחרדנים" בשמש ומפהקים כשמישהו עובר בסביבה.
עולם במנהגו נוהג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
