KeyMan
|
| 11/2009
לירות בחיילים כדי שלא יפלו בשבי...
שמעתי היום את מפקד חטיבת הנח"ל, אל"מ מוטי ברוך, אומר, שעל רקע כל מה שקורה במו"מ על שחרורו
של גלעד שליט ועל רקע התקופה שחטיבת הנח"ל הולכת לתפוס את קו עזה בחודשים הבאים,
שאם לא תהייה ברירה החיילים יירו לעבר חבריהם כדי שאף אחד לא יפול בשבי..."
יש כבר הכרה/הכרזה של הממשלה שהעסקה על שחרורו של גלעד שליט תהייה האחרונה בסדרה של
עשרות ומאות מחבלים תמורת חייל אחד שלנו, שלא תמיד אנחנו יודעים מה מצבו ראה גולדווסר ורגב
שעד השנייה האחרונה שם בנאקורה (ראש הניקרה) לא ידענו אם נקבל ארונות או חיילים חיים.
הכוונה היא לנסח משהו אחר ולא שחרור חיילים תמורת כל מה שיבקשו מאיתנו.
הירי לעבר חיילים שלנו, ולא במסגרת דו"צ (דו-צדדי, ירי בשוגג של כוחותינו על כוחותינו), ירי מכוון
מותר לדבר עליו, מותר לחשוב עליו, הבעיה איך אפשר לבצע את זה?
חייל שהולך איתך כל השירות שלכם ביחד, כרגע נחטף על רכב של ערבים מקומיים.
אתה מקבל פקודה לירות לעבר הרכב על מנת להשמיד ולהרוג כדי שלא ילך לשבי.
ואולי יפקדו עליך לירות נ"ט לעבר הרכב כדי להשמידו ועימו יחד את החבר החייל שעזר לך בכל התקופה
של הטירונות במסעות, שחלק איתך באוכל, שכיבד אותך במארב בעוגיות מהבית
שלקח את הכביסה המלוכלכת שלך לכבס בביתו כי דפקו לך את השבת.
דברים תיאורטיים שלא מחזיקים מים.
החייל יסרב. אבל אז המפקד שפקד על הירי יצטרך לירות בעצמו. פקודה זו פקודה לא?
איך ירגיש אותו מפקד כשיצטרך להגיע לבית משפחתו של החייל ולהגיד שהוא ירה בו
כדי שלא יפול שבוי? מאיפה הוא יביא את כוחות הנפש האלו?
מה יגידו משפחתו של החייל? מי נותן למישהו זכות ליטול חיים של אדם מהסיבות האלו?
דברים כאלו הם קשים עד בלתי אפשריים לנו כאנשים, ישראלים יהודים וכו'.
אלו דברים שצריך לפקוד על החיילים במקום ולא לצאת בהצהרות.
אני מאמין שהדברים עוד יהדהדו בתקשורת בתקופה הקרובה.
כשמעתי את הדברים נזכרתי בשני אירועים מעברי הרחוק בצבא.
האחד קרה כשהייתי טירון ונלקחנו לשכם.
זה היה בראש השנה והיינו צריכים להיות בקבר יוסף ולדאוג שאם יגיעו מתפללים יהודים למקום
שלא יאונה להם רע.
אחד החיילים בפלוגה חשש. חשש אמיתי לחייו למרות שלא הייתה סיבה, כך לפחות קיבלנו בתדריך
לפני היציאה. הגענו למקום, פרקנו את עצמנו ואת הציוד מהטיולית והיא הסתובבה לנסוע משם.
החייל החל ללכת אחריה בכוונה לעצור אותה ולעלות עליה, לעזוב הכל מאחור.
המ"מ שראה את העניין וידע על חששותיו צעק לעברו שאם הוא עולה על הטיולית הוא יורה בו.
חייל לא בורח משדה קרב... לא היינו בשדה קרב, אבל כולנו נחרדנו שמא הוא ירה בו ומכאן
ההשלכה לגבינו. מה יקרה אם באמת מישהו פוחד על חייו ומראה את זה בגלוי?...
יריה באויר מה-M16 עצרה את החייל.
הוא נשפט ל-21 ימי מחבוש שלאחריהם שוחרר מהצבא על פרופיל 21.
האירוע השני קרה לאחד מחבריי, טנקיסט שלחם במלחמת "שלום הגליל".
נהג טנק מהפלוגה שלו ברח עם אוטובוס שהביא אותם לשטחי כינוס.
בספירה ובמסדר הובחן בחסרונו.
מ"צ חוברה לעניין באופן מיידי והוא נמצא כעבור כמה שעות על טרמפיאדה.
החייל הובא לפלוגה ע"י המ"צ.
נערך שם "מסדר ביזיון" שבו תואר "מורך ליבו" של החייל.
מסדר הביזיון וההשפלה הובל ע"י המ"פ שאמר שאנחנו בתקופה של מלחמה ונהג טנק
חסר, כמו כל אחד מאנשי הצוות, משמעו פחות טנק במערכה, פחות כוח לפלוגה, פחות אפקטיביות לצה"ל...
[ניתן קצת להתווכח על האפקטיביות לצה"ל אבל רוח הדברים הייתה ברורה לכולם]
ביום השלישי למלחמה, נהג הטנק הנ"ל ירה בעצמו ברגלו.
הוא פונה לרמב"ם ושוחרר מהצבא.
הצבא לא רצה להכיר בו כנכה צה"ל על כל המשתמע מכך.
אינו יודע מה קרה בשנים שאחרי אבל רוח הדברים ברורה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
