זה קרה לפני כחודשיים.
סיימתי את הקניות במקום שאני קונה בו. זה אזור תעשיה זעירה שמרוחק פחות מ-10 דקות הליכה
משכונה סמוכה. השכונה לא מתבלטת לא ביופיה ולא בתושביה.
תושבים שהם דור שני למובטלים מכורח או מבחירה.
הם מגדלים דור שלישי בשכונה ומקווים, כמו הוריהם לפני, שהם לא ישקעו בביצה הזו.
כשיצאתי מהסופר עם עגלת המצרכים צלצל הסלולרי שלי. זו הייתה שיחה מהעבודה.
הגיח ילד כבן 10 ואמר לי "אדוני אדוני אני אעזור לך עד האוטו ואחזיר את העגלה למקום תמורת שקל".
עמדתי לשניה לא שמתי לב אפילו לילד ודיברתי בשתי ידיים, כמו ישראלי טוב, והעגלה "נעזבה"
מידי שהחזיקה בה. בתוך חלקיק שנייה העגלה הייתה בידיו של הילדון הזה שדחף אותה לצידי בעודי
מדבר והולך לכיוון הרכב.
הגענו לרכב והילד עזר לי להכניס את השקיות פנימה, אני הייתי טרוד מדי ואפילו לא שמתי לב שאת
הרוב הוא הכניס בעצמו.
"שקל בבקשה" אמר הילד
הכנסתי את ידי לכיס והוצאתי שקל ועוד כמה עשרות אגורות שהיו לי בכיס ומסרתי לו.
הוא נעלם מייד.
חזרתי הבייתה והתחלתי לפרוק את השקיות ולסדר כל דבר במקום.
ראיתי חור בשקית של העגבניות וחור בשקית של חבילת העשר לחמניות...
היה לי מאוד מוזר, חור בשקית של העגבניות אולי קרה בגלל שהשקית נתפסה בעגלה,
אבל השקית של הלחמניות? והייתה חסרה לחמניה.
הכנתי לי קפה וניסיתי לשחזר מה קרה מהרגע שיצאתי מהסופר עם שיחת הטלפון והילד והשקל שהוא ביקש.
ואז הבנתי את העניין. הילד "לקח" מהשקיות לחמניה ועגבניה...ואני אפילו לא ראיתי את זה!
צרם לי העניין.
הילד היה כנראה רעב והסתפק בלחמניה ועגבניה.
בערב דיברתי עם זוגתי וסיפרתי לה את העניין היא בהתחלה לא האמינה שאפשר לגנוב ממני...
אבל אמרה לי "עזוב שטויות שיהנה, בטח היה רעב..."
כמה ימים אחרי זה החלטתי לשחק אותה "גשש בלש".
זה היה בוקר שלמדתי ולא הלכתי לעבודה בבוקר.
נסעתי לאזור התעשיה והחנתי את האוטו בחניה. יושב ומחכה.
אחרי כרבע שעה ראיתי את הילד עוזר לאישה לשאת את השקיות לאוטו.
היא נתנה לו משהו, אני משער שזה שקל, נכנסה לאוטו ונסעה.
ראיתי את הילד הולך מאחורי מחסן שהיה שייך לסופר בריצה.
הכישורים שלי כגשש בלש היו בהתהוותם והלכתי לראות מה קורה שם.
מאחורי המחסן ישב הילד על קרטון מעוך.
על הקרטון היה שוקו בשקית, מעדן מילקי ולחמניה.
הוא ישב כשראשו בין ידיו והסתכל על הדברים.
"היי ילד" אמרתי
הילד קם בבהלה ,אסף את קול הדברים והחל לרוץ מהמקום.
רצתי אחריו והשגתי אותו אחרי כמה עשרות מטרים.
החזקתי בידו.
"עזוב אותי יא בן זונה מי אתה עזובבבבבב" צעק עלי.
החזקתי אותו ואמרתי לו תירגע אני לא עושה לך כלום
"לא גנבתי לה מהשקיות נשבע לך, לא גנבתי לה כלום" העיניים השחורות של הילד החלו לזלוג דמעות.
לאחר שהסברתי שאני רוצה לעזור לו ולקנות לו משהו בסופר, התרצה, אם כי שמר מרחק ממני.
ישבנו הוא ואני על המדרכה במקום שתפשתי אותו.
הוא החזיק את המוצרים כאילו היו הקש האחרון שיצילו אותו במבול הקרוב.
התחלנו לנהל שיחה משובשת בעברית. ילד בן 10 שמה שמעניין אותו עכשיו זה האוכל וכמה שיותר
מהר לברוח ממני.
קוראים לו דוד.
הוא לא לומד. הולך כשבא לו או כשהוא לא רעב...אחרת הוא חייב לחפש לו משהו לאכול ובבית לא תמיד יש.
6 ילדים הוא הגדול. אבא לא עובד כי נפגע בגב, לא יודע מה ואיך
אמא עובדת בניקיון בבית חולים בעיקר בלילה.
זהו.
אמרתי לו שראיתי אותו מסתכל על הדברים כשהוא ישב על הקרטון מאחורי המחסן ולא נגע בהם.
הוא התחיל לבכות שוב ואמר שהיה לו קשה להחליט מה לאכול קודם, את מה הכי טעים להשאיר לסוף...
אבל הוא גם חשב על האישה שבטח קנתה את השוקו לילד שלה וגם חשב שהוא יוכל עכשיו ומה
יהיה עם האחים שלו שהיו מתים לשוקו.
היה לי קשה. מודה.
שאלתי אותו אם הוא הולך הבייתה או לבית ספר. אמר שהוא ילך הבייתה עם הדברים.
ביקשתי שישאר כאן לחמש דקות אני קונה לו משהו בסופר וחוזר.
נכנסתי לסופר ובראש אמרתי בטח הוא יברח הבייתה מהגשש בלש שעצר אותו.
קניתי שקית עם 10 שקיות שוקו שתי חבילות ופלים וחבילת סוכריות טופי שילמתי ויצאתי.
הוא חיכה ליד העגלות ממתין לעוד לקוח בשקל.
אמרתי לו בוא אקח אותך הבייתה
הוא עלה על הרכב שלי ונסענו.
"תעצור לי כאן" אמר
עצרתי את האוטו הוא לקח את השקית ורץ אל בינות לבתים.
לא ראיתי אותו יותר שם.
אולי הוא רואה אותי ואז נעלם או שעבר למקום אחר.
מאוד מצער שבשנת 2010 (אוטוטו) יש מקרים כאלו. מצער מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
