KeyMan
|
| 12/2009
התמונה של דוריאן גריי
כמו כל בוקר הסתכלתי במראה.
בעודי מעסה את פניי בג'ל הקריר עם ריח המנטה
הסתכלתי על הבבואה הניצבת מולי וחייכתי
אני עושה את זה כל בוקר
מתגלח מצחצח שיניים ומסתכל במראה.
שניות ארוכות של מחשבות
מי עומד מולי?
האם זו עטיפה?
מה עומד מאחורי העיניים הירוקות?
מין ניסיון של להיכנס אל תוך העיניים שלי ולחשוב.
כמה דברים ראו העיניים, כמה הם עבירו אחורה אל המוח?
מה העיניים שלי לא רצו לראות, כמה דברים שהייתי חייב לראות
והם ישארו שם עמוק עמוק בפנים לעד, ואפילו כשאעצום את עיניי
יעלו הדמויות למולי.
בהסתכלות הזו במראה תמיד עולה במוחי הסיפור של דוריאן גריי שכתב
אוסקר ווילד לפני יותר ממאה שנים.
בעודו מסתכל בתמונה שבה צוייר אמר דוריאן גריי:
"כמה עצוב הדבר! אני אזדקן ואהיה נורא ומחריד, אבל התמונה תישאר צעירה תמיד.
לעולם לא תהיה זקנה יותר משהיא היום.אילו היה הדבר להפך, אילו יכולתי אני להיות
צעיר תמיד והתמונה תזקן...את נשמתי הייתי נותן!"
ואז התמונה שאוחסנה בעליית הגג של דוריאן גריי הזדקנה בעוד הוא נשאר צעיר.
אני לא רוצה להישאר כמו שהייתי לפני 20 שנה.
בכל גיל כרונולוגי יש משהו מיוחד.
משהו שמביאים מהעבר וצועדים איתו הלאה אל תוך העתיד.
לא תמיד העבר "מפואר" או נוצץ ומלא הילה. לעיתים זה עבר עם עבודה קשה
פיסית ו/או נפשית שמשאירה את חותמה עלינו אבל נותנת לנו את התובנות ואת הלמידות
שאנחנו לוקחים איתנו קדימה.
דברים שאולי היינו עושים שונה.
אנשים שרוצים להישאר צעירים, בהשאלה לתמונתו של דוריאן גריי מנסים לשמר את העבר.
ניתוחים להחלקת קמטים, צביעת שיער שיבה כדי שיראה צעיר ועוד ועוד.
כשאני מסתכל כל בוקר במראה ומחייך לעצמי, אני רואה את הקמטים, את השיער המכסיף
על ראשי ואת הזיפים שפה ושם גם מכסיפים, אני לא מוכן לוותר על שום דבר מזה.
החיוך מראה שיש בי את אותה שובבות של פעם בשילוב הבגרות על פניי, במחשבותיי ומנסיוני
בחיים האלו.
לא מוכן לוותר על שום קמט או שערה מכסיפה שכן הם מזכירים לי איפה הייתי, מה עשיתי במודע
ושלא במודע. לא מוכן "להישאר צעיר לנצח" כפי ששר רמי קלינשטיין.
לא רוצה שאיזו תמונה באלבום הילדותי, צבאי, משפחתי תזדקן ותתקמט לה בעודי נשאר
כמו לפני הרבה שנים. לא רוצה להתעורר בוקר אחד ובאחת להיות זקן.
רוצה להתבגר ולהזדקן לאט לפי מה שהחיים החליטו ואני איתם.
במעורבות ביני לבינם לשזור את רצונותיי בתוך החיים שקיבלתי במתנה.
למצות הכל עד תום ולהיות שמח בחלקי.
אחחח...נחתכתי בגילוח.
האם גם דוריאן גריי היה נחתך בגילוח?
"אולי תצא משם כבר ותסגור את המים יש כאן עוד אנשים בבית הזה..." 
שטפתי את פני, הסתכלתי במראה וחייכתי לעצמי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
