בשנים האחרונות פורחים ברשת אתרים למציאת בני זוג, מציאת סטוצים, חדרי צ'אט
ברשתות חברתיות (כדוגמת תפוז) שמשמשים כר נרחב להכרויות מכל הסוגים
וכפלטפורמה לתקשורת אישית ובין אישית.
האם אהבה אינטימיות ותקשורת באינטרנט שונה מאהבה אינטימיות ותקשורת
בחיים הנורמליים, פנים אל פנים? עד כמה אנחנו יכולים לנהל יותר ממערכת יחסים אחת
במקביל ברשת מול ניהול מערכות יחסים רגילות? האם יש הבדל ביצירת הקשר?
האם משך הזמן שאנחנו בקשר זהה? עד כמה אנשים יכולים להסתיר דברים אחד מהשני
או בטח להסתיר מידע ויחסים מבן/בת הזוג?
באחת ההרצאות שהייתי עלתה השאלה: האם מסר טקסטואלי יכול להפוך לאהבה?
יש הסוברים כי האינטרנט הוא כלי מאוד מוגבל מבחינת אהבה.
האם מילים כמו "נדלקתי עלייך" או "אני אוהב אותך" כתובות על המסך של אחד הצדדים,
או שניהם, יכולים לגרום לריגוש.
אנשים מתחבאים מאחורי כינויים או שמות שתופסים את העין ומכוונים לכך שזו
המטרה בעצם של כל אחד, למצוא את האחד או האחת, מעצימים את הסקרנות.
כשנפגשים פנים אל פנים מה שמדבר אלו העיניים. הן בוחנות ובודקות האם הבן אדם שנמצא
מולי מתאים לי. האם אני מרגיש נוח איתו. שמן, רזה, נמוך, גבוה, קירח וכו'. המראה החיצוני
הוא הדבר הראשון שאנחנו בוחנים.
אבולוציונית, נשים בוחרות בגבר חזק, יפה, גבוה ובריא כי המטרה היא שהילדים יהיו דומים
לו. שדור ההמשך יהיה חזק, בריא ויפה. גברים בוחרים נשים לפי היופי ומידת הסקסיות שלהן
בעיניי הגבר (חזה, טוסיק, יופי חיצוני). מאוד פשוט ותכליתי.
בעבר הלא רחוק, הבחור המאוהב היה שולח מכתבי אהבה לנשוא אהבתו שהייתה מצפה למכתבים.
היום שולחים מכתבי אהבה דרך האימייל. המילים המרגשות יכולות לתת אותן תחושות
והתווך שהוא אינטרנט או דואר לא חשובים. הדבר המשמעותי הוא הזמן והמהירות.
המכתבים מגיעים כמעט באופן מיידי.
האטרקציה בהיכרות ברשת גדולה. הצד השני לעולם לא יבקש ממך להוריד את הזבל
או לשטוף כלים או לעשות עבודות בית אחרות. לא יהיו ויכוחים על מי לוקח מחר את הילדים לגן
או לבית הספר, מי צריך ללכת לאסיפת הורים ובטח אין אמירות של "אני עייף/ה".
אתם נטו אחד לשני בלי שום התחייבות.
מי שיושב מול המחשב ומפתח רומנטיקה באינטרנט הפנטזיה שלו בשמים.
תמיד יהיו השוואות בין מה שיש בחדר השני לבין הדמות מהמסך.
האם זה עלול לפגוע במערכת היחסים האמיתית ו"הדהוייה"? בטח.
האם זו בגידה?
הרבה אנשים חושבים שבגידה רגשית היא בגידה.
ברגע שאתה משקיע את המאמצים במקום אחר אתה בוגד.
אבל אין כאן שחור ולבן. במקומות אחרים, בגידה נחשבת למפגשים אינטימיים בין שניים
שקשורים במערכות יחסים אחרות ועושים משהו שלא נכון לעשותו במצב שיש התחייבות.
הסתרת הודעות SMS, קביעת קוד לסלולארי או למחשב הם רק סימפטומים למה שמתחולל
מתחת לשטח.
קשר מחייב?
יש קלות בלתי נסבלת בהפסקת קשר. ניתן פשוט לבחור לא לענות לאימיילים, לשנות שם משתמש
במסנג'ר, ICQ ודומיהם. לחסום אנשים בפייסבוק או במסנג'ר.
ניתן "להתעלל" בצד השני, ברגע שצד אחד מחליט להפסיק את הקשר.
בלחיצת כפתור אחת ניתן "להעלים" את הקשר ולבעוט בצד השני בקלות ובלי שום התחייבות.
הרבה אנשים מעדיפים "לשפוך" את ליבם מול אנשים שהם לא מכירים, אנשים שלא יודעים
מי הם ואולי כך להיחשף בלי שום בעיה של סטיגמות או היכרות קרובה מוקדמת.
בחיים לא נחשף בפני חבר שמעל באמון שלנו בעבר וסיפר סוד לאחרים.
ברשת אין "מחיר" לכאורה בנטילת סיכון מול הצד השני. מכיוון שלא מכירים את הצד השני
כשנספר לו משהו אינטימי הוא יכול לשתף פעולה ולספר משהו אינטימי מצידו כך שמערכת יחסים
אינטימית כזו או אחרת יכולה להתפתח במהירות שכן כל צד מספר לשני דברים שלא יספר למישהו קרוב.
איך אני נראה?
פסיכולוגית, אנחנו משלימים את התמונה של הפנטזיה על איך הצד השני נראה.
האם אפשר משורות טקסט להראות על אופי של האדם? על איך הוא נראה?
האינטרנט מעצים את השלמת התמונה. אנשים שנראים חיצונית ולא מושכים, יכולים
להראות כמושלמים בעיניי הצד השני. האהבה קיימת בלב. אין שום דבר ראציונלי בכך שמישהו
משלים תמונה של איך הצד השני נראה על סמך שורות טקסט כתובות.
המפגש
האם החזה שלה גדול כמו שהיא כתבה? האם אני יכול להסתיר את הכרס הנשפכת שלי
על המקלדת כשניפגש? אנשים שיודעים שהם הולכים להיפגש מנסים לרוב להציג פחות או יותר
את המראה האמיתי שלהם כי הם יודעים שהן יחשפו מול הצד השני בבוא היום.
לא כולם רוצים/יכולים להיפגש מהרבה סיבות. יש כאלו שיחתכו את הקשר כי הם רוצים להיפגש
והצד השני בסה"כ מחפש אוזן קשבת או חבר אינטרנטי כי חסרים לו חברים קרובים.
(המשך יבוא...)
691000
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
