חיפשתי מסמכים ישנים שלי לצורך משהו שאני מכין בעבודה.
הרבה שנים, בעצם מאז שיש לי את הסורק הראשון, אני לא מחזיק מסמכים בבית.
חשבונות שאני משלם אני סורק כשעל גביהם אני רושם תאריך ששילמתי
ומס' אישור המתקבל וסורק את המסמך.
את המקור אני זורק כך שיש לי ארכיון של כמה שנים של כל החשבונות.
בחיפוש אחרי איזה מסמך מצאתי כמה מכתבי אהבה שקיבלתי בעבר.
המכתבים ישבו בשקית ניילון הרבה שנים.
היו לי מכתבים מתקופת "מעריב לנוער" כשהתכתבתי עם בנות...
היו מכתבים מחברות עד הצבא, אבל את הכי "נועזים" אני שומר רחוק.
זוגתי שראתה פעם חלק מהם כי חשבתי שאני רוצה להראות לה, עיקמה את הפנים וביקשה שאזרוק אותם...
אני כמובן לא הסכמתי ואמרתי לה שזה לא הולך להעשות.
מאז הדברים לא עלו שוב אבל אני שומר אותם במקום אחר כדי שהיא לא תזרוק לי אותם
בזמן סדר פסח כלשהו...
אחדים מהמכתבים הם מאילנה, מדריכת כושר קרבי בשלהי הטירונות שלי בצבא.
בתקופה הראשונה שלי בצבא בטירונות, הכרתי מדריכת כושר קרבי בשם אילנה.
אילנה הייתה מדהימה ביופיה והיה לה גוף שמתאים למדריכת כושר קרבי...
כל מי ששירת בצה"ל יודע שלטירון אסור לעשות כלום בלי אישור מהמפקד, אפילו להשתין.
ואיזו מדריכת כושר קרבי תסתכל בכלל על טירון.
אבל אילנה הייתה שונה. או אולי אני השונה. לא יודע.
הקליק היה ממבט ראשון.
מעולם לא רצתי לספר לחבר'ה, ובטח לא את מה שהיה לי עם אילנה.
החברים במחלקה ידעו שמשהו קורה אבל לא הצליחו לגלות.
בהתחלה ביקשתי אישור מהסמל לעשות ריצות מסביב לבסיס כדי לשפר את הכושר...
הוא אמר לי שרק אחרי שאני פנוי מכל המטלות שיש לי ואחרי מסדר שינה.
באחת הפעמים ראיתי את אילנה רצה.
רצתי כמה מטרים אחריה, מסתכל על ישבנה המקפץ ועל רגליה החטובות.
ואז אילנה הסתובבה אלי תוך כדי ריצה לאחור.
שערה היה אסוף בקוקו בצורת זנב סוס.
החזה שלה קיפץ מולי בחולצה לבנה צמודה ורגליה היו נתונות במכנסי ספורט
שחורים וצמודים משהו שנראה כמו טייץ.
"רוצה להצטרף?" שאלה אילנה
בשמחה. עניתי
זו הייתה ריצה אילמת אבל האף שלי הריח את ריחות הבושם של אילנה.
והאף שהיה רגיל להריח ריחות של אוהל מסריח מזיעה גברית חזקה
או מגרביים צבאיות וכמובן מהפרחות של יושבי האוהל, קיבל משב מרענן
של ניחוח נשי שהטריף לי את החושים הזיכריים...
רצנו שעה ארוכה. תוך כדי שכל אחד מנסה לראות מתי השני ישבר.
אחרי כמה סיבובים של הבסיס, אילנה עצרה.
"אתה רוצה להמשיך לרוץ עד הבוקר?" שאלה
אם את רצה איתי, אין לי בעיה.
"ומה יגידו כשיחפשו אותך בפלוגה?" שאלה אילנה
קיבלתי אישור לשיפור הכושר הגופני. הסמל אישר לי.
"רוצה לשתות קפה?" שאלה
למרות שהייתי בצבא כשלושה שבועות, ידעתי שאין מצב שאני יושב עם אילנה
לשתות קפה וחסר היה לי שמישהו יראה אותי.
אני מפחד להסתבך. אמרתי
"אל תדאג...יש לי מקום שלא יחפשו אותך שם. בבונקר התחמושת..." אמרה אילנה
לעשות קפה בבונקר תחמושת? שאלתי
"רוצה או לא רוצה?" כעסה אילנה
יאללה הולך. אמרתי
בפנים הרגשתי שאני הולך לאכול אותה חזק וכפול.
פעם בגלל שאני עם אילנה ופעם שניה שאנחנו הולכים להכין קפה בבונקר התחמושת.
הגענו לבונקר ומסתבר, בדיעבד, שזה הצד האחורי שלו.
אילנה הוציאה ערכת קפה מאחד מארגזי התחמושת הריק שהיה שם.
"אני מגיעה לכאן כל ערב כמעט ויושבת מול השקיעה עם כוס קפה" חייכה אילנה
ואני מגיע לכאן כל ערב כמעט מצוייד באפוד ונשק מוכן לשמירה. צחקתי
הזמן עבר מהר.
אילנה מסתבר הייתה בחודשים האחרונים לשירות הסדיר
היא הייתה גדולה ממני בשלוש שנים.
התגייסה מאוחר, כמעט שנה וחצי אחרי התאריך שהייתה צריכה.
התחילה ללמוד אבל נשרה והלכה לכיוון של מדריכת כושר קרבי.
השעה הייתה כמעט 3 בבוקר. החלטנו שהגיעה הזמן לישון.
האמת שלי היו בקושי 3 שעות ולאילנה היו קצת יותר.
היה לנו אימון איתה פעמיים ביום. אימון בוקר ואימון ערב.
אני ישנתי עם חיוך אחרי שחזרתי לאוהל סגור מסריח...וחנוק.
אבל בנחיריי היה עדיין ריחה של אילנה...
קמתי לקול ההשכמה של החניך התורן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
