(בעקבות הפוסט הקודם, וכדי לסגור איזה שהוא מעגל)
עשרים ושמונה שנים למלחמת שלום הגליל.
עשר שנים לנסיגה מלבנון.
תמיד הייתי מצוייד במצלמה. אולימפוס פשוטה שצילמה כפול.
שמת סרט צילום של 36 תמונות יצאו 72. חסכוני. לא צריך להסחב עם הרבה "פילמים".
צילמתי המון תמונות במהלך שירותי הצבאי.
לא היו בהם תמונות שפוגעות בביטחון שדה.
תמונות שלא כל אחד מצלם כי לא כל אחד נמצא במקומות האלו.
זו פעם ראשונה שאני משתף אנשים אחרים, לבד מבני משפחתי הקרובה, בתמונות אמיתיות ומקוריות אלו.
תראו, ותתרשמו.
טנק פטון מג"ח (מרכבת גיבורי החיל - כינוי לטנק האמריקאי שהיה אצלנו) של חטיבה 500
שנקלע למארב סאגרים. כניסה לאחד הכפרים בציר המרכזי בלבנון.
"גלרי סמעאן". גלריה מפורסמת בזמנו. נמצאה בשטח ההפקר בין מערב למזרח ביירות.
התמונה צולמה בעצירה להתרעננות. ביירות. לבנון.
(התמונה יצאה בכיתוב הפוך בסריקה, אבל עדיין ניתן לראות את המילים בצורה הגיונית)
אחד משני ההרקולסים שהיו טסים על הקו "הטכני של חיל האוויר חיפה-דאמור".
שדה תעופה מאולתר עם מסלול נחיתה של 150 מ' בערך, מכורכר כבוש על חוף הים, מה שהספיק למטוסים
האלה להמריא ולנחות עם עשרות לוחמים שהיו בדרכם לארץ לחופשה או בחזרה לפעילות. דאמור. לבנון.
מפעל הבלוקים שבו התרחצתי לראשונה לאחר שבוע של קרבות(מהפוסט הקודם). לא בלוקים של איטונג...
לבנון.
תמונה ענקית, אחת מני רבות, של באשיר ג'ומאייל, שנבחר להיות נשיא לבנון, מעט אחרי שצה"ל נכנס
ללבנון. תמונה דומה הייתה בסרט "ולס עם באשיר". התמונה צולמה על כביש ביירות-דמשק.
ביירות. לבנון.
"חיילים דרוזים" באחת ממבואות העיירה ג'זין. צה"ל פינה את הפלאנגות הנוצריות עם בני משפחותיהם
מהרי השוף לכיוון החוף. זו "הפגנת כוח" שלהם...
(מי שיכול לראות את הניצרה בנשק שלי, שמכוון לראשו של הדרוזי, יכול להבחין שהיא פתוחה. היה שם כדור
בקנה, על כל מקרה שמישהו יחליט להשתולל שם...)
ג'זין. לבנון.
"לוחם" פאלנגות מצוייד במטול RPG מחומש בפצצה מוכן לירי.
על גבו יש עוד שתי פצצות מוכנות. (קנה הנשק בתמונה הוא שלי
שוב, מוכן לכל מקרה שלא יבוא)
עין זחלתא. לבנון.
כך נראו הכניסות לחנויות בתקופות ההן. בכפרים ובערים. לבנון.
פסל מריה הקדושה בכניסה לג'זין. לבנון.
תמונה מרחוק של ארמון הנשיאות ברובע היוקרתי בעבדא בביירות.
צה"ל לא התקרב למקום הזה כדי לא "לפגוע" בריבונות של ממשלת לבנון שהייתה אז בראשותו
של אמין ג'ומאייל. ביירות. לבנון.
יש לי עוד הרבה תמונות באלבום האישי.
תמונות שלא אוכל להראות, או לפתח אותן.
אלו התמונות היושבות עמוק עמוק בזיכרון שלי.
תמונות שלקח לי כמה שנים לנסות ולמחוק אותן ללא הצלחה יתרה.
לפחות הצלחתי להדחיק אותן לכדי איזו עליית גג בזיכרון ולנעול את המקום.
לנעול כדי שלא יעלו שוב ויפריעו לי במהלך החיים שלי.
עד שהצלחתי לדחוק אותן לאותה פינה שקטה ואפלה, הן היו עולות לילה לילה כמעט
ומפריעות לי לישון, מזכירות לי פנים, שמות, מקומות, אויבים, חברים, ריחות, טעמים.
לא ריחות של אוכל טעים, ולא טעמים של מטעמים.
ריחות של עשן, אבק, גופות חרוכות, כלי רכב עשנים, טעמו הרע של הפחד.
הפחד מחזיק אותו ערני. צלול, חושב, יצירתי.
רק מי שלחם בחייו מול אוייב, בין שרצה ובין שנכפה עליו, יוכל להבין.
שיהיה רק שלום.
(וגם את זה יכול להגיד רק מי שראה כבר מלחמות)
עריכה - תודה לכל הממליצים. מהזוית האישית שלי, חשוב לראות תמונות של
פעם ומקומות שרק שומעים עליהם במיוחד בשביל רוב הקוראים הצעירים כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
