אנשים מסיימים את עבודתם ומגיעים הבייתה.
סוף יום עבודה, אין כמו להוריד נעלים, בגדים להתקלח ולהרגיש מלך בממלכה שלך.
בשבילי הבית הוא יותר מממלכה.
הוא משהו מיוחד שאם הייתי אדם דתי הייתי מתאר אותו כמקדש.
רק אנשים שמחכים לראות את הבית כמוני יכולים להבין את התחושה הזו.
להסתובב בעולם, לעשות דברים, לראות עולם לשכון במלונות טובים, לא מפוארים
לפתוח חלון ולראות את הנוף של הים, ההרים המושלגים, כבישים מהירים או סתם פארק
גדול רחב ידיים וירוק, לא משתווים ליציאה לחצר עם חתיכת הדשא הקטנה ועצי הפרי והנוי בה.
כל מקום הוא זמני, זו ההרגשה שלי.
עכשיו אתה כאן, מחר תלך מכאן. מי ידע בכלל שהיית או הלכת מאותו מקום.
חוץ מתמונות, חוויות והחתמות לרוב בדרכון אין לך זכר במקום כזה.
בבית יש לך חותם, מילה והחלטה. זה משהו שלך.
טסתי לניו קאסל במסווה של קורס לימודי לשבוע מהעבודה...
בניו קאסל הייתי צריך לפגוש את "ג'ון".
ג'ון היה איש הקשר בניו קאסל.
המטרה הייתה להפסיק את פעולתו של בעל מסעדה תורכית.
המסעדה הייתה ממוקמת על הטיילת של ניו קאסל לחוף הים ההגאי.
בפעם הראשונה שראיתי את המקום נדהמתי מהים.
בלילה הים היה נסוג בגלל השפל כ-200 מ' משאיר בורות וסלעים חשופים.
בבוקר הכל היה שב למקומו.
נסעתי בינואר של אותה שנה. היה קר מאוד שם. מעלה אחת בלבד בלי גשם אבל הרוחות
עשו את מזג האויר קר מאוד. חיפשתי את המעלה הזו בכל מקום ולא מצאתי אותה...
התורכי כאמור ניהל מסעדה וביתו היה מעל המסעדה.
הוא היה אחד שלא עוזב את הבית או המסעדה.
המקום היחיד שהוא היה מוכן ללכת אליו היה הטיילת או חוף הים שהיו צמודים לביתו.
הוא היה אחד מאותם אנשים שביתו היה מבצרו.
היה עולה הבייתה מהמסעדה, אישתו הייתה שוטפת לו את הרגליים, מכינה לו כוס תה (לא קפה תורכי)
כמה מתוקים והוא היה מבסוט מהחיים הטובים שלו.
התורכי היה אדם עב בשר, עם שפם כמו של תורכי אמיתי, כזה גדול ומסולסל.
התורכי היה מלבין כספים לסניף של ארגון החמאס בלונדון.
כן, בכל מקום יש מישהו שדואג למסכנים האלו בעזה או בגדה.
לתורכי היו הרבה אנשי קשר והוא ניהל רשת קשרים ענפה בבריטניה.
המטרה הייתה להגיע לרשת הזו ולצוד אחד אחד מהרשימה "התורכית".
מכיוון שביתו של התורכי היא מבצרו, קצת היה קשה להגיע לביתו שנמצא מעל החנות.
ג'ון ואני החננו את מכונית הוואן ליד החנות.
על הוואן היה כתוב "New Castle Electric"
ירדנו לבושים סרבלים כחולים עם סמל החברה וניגשנו למסעדה.
הצגנו את עצמנו ואמרנו שחברת החשמל שכרה אותנו כקבלנים לעשות שדרגו לכל מערכות החשמל
באזור כיוון שיש בעיות חשמל תכופות (מה שהיה נכון עקב הקירבה של הים, הלחות והמלח עשו את שלהם
לכבלי החשמל ולתשתית)
"בדקנו" את המסעדה וג'ון שאל את התורכי אם הוא מתגורר מעל המסעדה כמו שהרבה בעלי חנויות עושים בסביבה.
הוא ענה כן, וביקשנו שיתלווה אלינו כדי לבדוק את הבית.
התורכי לא היה מרוצה מהבקשה אבל עלה איתנו למעלה במעלה המדרגות הלוליניות שהיו מאחור ליד המטבח.
במטבח הייתה הפסקה וכל העובדים שתו קפה ואכלו רחת לוקום, אותי זה מגעיל...
הבית היה ריק (לא במקרה באנו בשעה הזו) האישה הלכה לעשות קניות והילדים היו בבית הספר.
הוא לא רצה להיכנס לחדר השינה בטענה שהוא לא מסודר ולא נוח לו.
אקדח עם משתיק קול שהוצמד לעורפו, שכנע אותו שכדאי לו ללוות אותנו לשם.
ג'ון הושיב אותו על הכסא ואני שאלתי אותו בערבית איפה הרשימה של אנשי הרשת.
כמובן שהוא הכחיש ואמר שאין לו מושג על מה אני מדבר.
האקדח דיבר במקומינו.
התורכי שהיה לבוש במין שמלה לבנה כזו כמו שמוסלמים נוהגים ללבוש הראה סימני פחד.
סביב אזור חלציו הסתמנה רטיבות, הוא השתין מפחד.
הוא סימן לי איפה נמצאים הספרים ואני הוצאתי אותם משם. הספרים הוכנסו לתוך תיק הכלים
שהבאתי איתי והיה ריק לחלוטין למעט מברג טסטר ופלייר.
נפרדתי מג'ון וירדתי למטה.
כשהגעתי לתחתית המדרגות הלולייניות ליד המטבח, אמרתי לעובדים שם שהבוס שלהם עסוק עם
השותף שלי בבעיות החשמל ואם תהייה הפסקת חשמל שלא ידאגו...
נכנסתי לוואן ונסעתי לשדה התעופה של ניו קאסל.
שדה תעופה קטן יחסית.
השארתי את הוואן בחניה המוסדרת לטווח ארוך והלכתי לטרמינל.
תוך שעה הייתי באוויר בדרכי להית'רו בלונדון.
משם עליתי על טיסת אל-על לישראל.
הפסקת חשמל.
ג'ון ירד למטה במדרגות. לבד.
העובדים שציפו ל"הפסקת חשמל יזומה" לא התרגשו.
ג'ון הודיע להם שהוא הולך לרכב להביא חלק להחליף ושהוא חוזר מיד.
50 מטר מהחנות חיכתה לג'ון מכונית.
הוא נכנס לתוכה ונעלם מהמקום.
התורכי התחשמל למוות כשניסה לעשות שינויים לא רצויים בארון החשמל כתוצאה מ"השידרוג" של מערכת החשמל בביתו.
כך הודיעו באותו ערב במהדורת החדשות המקומיות ועוד הוסיפו שכדאי להזמין חשמלאי ולא לעשות דברים
מסוכנים כמו להחליף חלקים בארון החשמל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
