שלוש נשים. זו הייתה השלישייה.
היו להן כל מיני שמות חיבה.
123, אבג, ABC, השלישייה ועוד.
אנה, בטי, ג'ני...אלו היו שמות הכינויים שלהן במערכת.
אנה הייתה רווקה בת 30 עם ותק של 6 שנים בתחום.
1.80 שיער שחור קצר, נשית מאוד.
לא שרירית אבל ידעה להכאיב במקומות הנכונים.
בטי הייתה שחרחורת עם עור בצבע קפה מדהים.
שיער שחור בתספורת קארה, בת 28.
חגורה שחורה דן 5 בקראטה, מומחית בקרב מגע.
5 שניות ומי שהיה מולה היה שכוב על הרצפה באחד מהמצבים הלא נעימים.
היא ידעה לשתק תוקף באופן מיידי.
בטי גם הייתה רווקה. היא טענה שנישאה לארגון ולתפקיד.
זה מה שהיה הייעוד שלה בחיים לדבריה.
ג'ני הייתה בת 34, גרושה.
היא הייתה נשואה רק שנה, חיי נישואין ובעל "חוקר" לא היו בשבילה כך היא אמרה לי פעם.
האמת, אני לא יודע איך נשים יכולות להיות נשואות ולעבוד בצורה שכזו.
אולי זה ההבדל הכי משמעותי בחיים כאלו בין גבר לאישה.
ג'ני הייתה מומחית בנשק ומצד שני מומחית בכל מה שקשור ומקושר בחוטים.
החל בחומרי חבלה ועד תקשורת מחשבים ולווין וכל מה שבאמצע לאורך ולרוחב.
עם ג'ני עבדתי הרבה פעמים בהרבה מאוד מקומות בעולם.
סוגים שונים של פעולות מעניינות.
הכימיה עם ג'ני הייתה כמעט מיידית.
אותם תחומי עניין, הרבה רקע דומה, מקצוענות בלי פשרות.
היו הרבה פעמים שהרגשנו משיכה הדדית.
משיכה מינית, אבל זה לא בא לידי ביטוי מעולם.
כשידעתי שאני נמצא עם השלישיה הייתי בטוח שהדברים יעבדו בצורה חלקה.
כמובן שבת הזוג שבחרתי תמיד הייתה ג'ני.
זה היה מין הסכם כזה שאנחנו עובדים יחד ולרוב הבחירה כבר נעשתה מראש.
באחת מהפעמים היינו בוינה. טסתי לשם עם ג'ני.
כל אחד מאיתנו השתכן בחדר אחר אבל באותה הקומה.
המטרה של הטיסה הזו הייתה להוריד נתונים ממחשב נייד של איש עסקים סעודי.
קיבלנו מידע מודיעיני שחלק מהנתונים העסקיים שמחזיק הסעודי קשורים
לפעילויות של אנשי חמאס בשטחים. הנתונים היו מוחבאים בתוך נתונים אמיתיים של עסקיו
והיה צריך לפענח "בין השורות" כדי להבין מה הולך שם.
הפעילות הייתה חייבת להתבצע במקום, כלומר להיכנס למחשב ולשלוח במיידית את הנתונים
בתקשורת לווינית מוצפנת כי היה חשש סביר ביותר שברגע שהנתונים יועתקו על כל מדיה
הם פשוט ימחקו בגלל שמירה על סודיות.
הסעודי השתכן באותו מלון שבו גם אנחנו התאכסנו, אבל הוא היה באחת הסוויטות בקומה העליונה.
התוכנית היתה שג'ני תהייה חדרנית ואני אהיה איש אחזקה וכך ניכנס לתוך החדר.
מחוץ לדלת ישב בריון ערבי, לא משהו שיכול להזיק, ועל פניו לא היה נראה שהוא חמוש.
התקרבתי לדלת החדר ואמרתי שלום באנגלית, הסברתי שאנחנו עורכים בדיקות לכל הקומה
בעניין של מיזוג אויר וחשמל.
הערבי הסתכל עלי, אני חייכתי מאולץ.
בסיטואציות כאלו אני סופר עד 10.
מאוד מפתה, עם היכולות והידע, לגמור את הסיפור במקום בלי חיוכים ובלי בקשות מיוחדות.
אבל זה לא מעיד על מקצועיות בפרט שאותו בריון ברגע זה, לא ממש מסכן את חיי.
הוא פתח לי את הדלת ואני נכנסתי פנימה.
יש לי 3-5 דקות לאתר את המחשב הנייד ולשתול שם רכיב מתכלה.
מצאתי את המחשב הנייד שהיה על השולחן בחדר העבודה בסוויטה.
המחשב היה מעוגן בתחנת עגינה מיוחדת.
תחנת העגינה המחוברת למחשב "מעניקה" דקות בודדות, בדר"כ עד 5 דקות, לשחרר אותה
בצורה הבטוחה כמו טביעת אצבע ביומטרית, אחרת תכולת הדיסק הקשיח נמחקת בצורה
שאין אפשרות לשחזר את המידע.
הטמנתי את הרכיב ויצאתי משם.
כמה דקות אחריי הגיעה ג'ני בלבוש של חדרנית עם עגלת ניקיון ומצעים.
היא נכנסה פנימה לסדר את החדר.
במלונות מסויימים, בעיקר בסוויטות, נוהגים לנקות ולסדר את החדר פעמיים ביום
כחלק מהפינוק והתשלום המופרז ביחד עם מתן צ'ופרים אחרים.
היא התחברה לרכיב שחיבר אותה לדיסק הקשיח.
כמה תקתוקים זריזים על מחשב כף היד והנתונים החלו לעבור מהמחשב הנייד של הסעודי.
באותו הזמן ג'ני סידרה את החדר והחליפה מגבות.
בטעות ג'ני לא שמה לב לאגרטל שהיה מונח במקלחת והוא נפל על רצפת חדר האמבטיה.
אני, שחיכיתי בקומה הזו שמעתי באוזניה את הרעש של הנפילה.
קראתי לג'ני והיא אמרה שהכל בסדר.
הבריון הערבי שמע גם הוא את הנפילה ונכנס לחדר.
לקח לי שניות בודדות והייתי ליד הדלת.
ג'ני שהבינה שעומד לקרות משהו שלא היה בתוכנית חתכה, את כף ידה עם חתיכת זכוכית בכוונה.
הבריון הערבי שנכנס ראה את ג'ני על הברכיים ודם על הרצפה.
"סליחה, נפל האגרטל ונחתכתי" אמרה ג'ני
אני הייתי כמה צעדים מאחוריו.
כשהבחין בי הוא הוציא אולר קפיצי.
ג'ני קמה מהרצפה מכסה את החתך בידה במגבת לבנה.
הבריון פנה אלי ושאל מה אני עושה בפנים.
אמרתי לו ששמעתי את הרעש של הנפילה ובאתי לראות מה קרה כיוון שאני קרוב לחדר.
מחשב כף היד צפצף פעם אחת כאות שהנתונים הועברו אליו.
זה הסיח את דעתו של הבריון והוא הבין שמשהו כאן לא כשורה.
ג'ני חצתה בזריזות את החדר בדרכה למחשב כף היד כאילו שהיא נמצאת לבד בחדר תוך התעלמות
מהבריון, היא הייתה נעולה על המטרה.
אני משכתי את הבריון לכיוון שלי כדי לאפשר לג'ני לקחת את מחשב כף היד ולהסתלק
בעודי מעסיק את הבריון.
הערבי היה גבוה בראש וקצת ממני והוא הניף את הסכין לכיוון שלי תוך כדי שהוא מתעלם
לגמרי מג'ני. קצה הסכין חתכה בבשרי. חתך ביד שמאל שלי, לא מתים מזה.
הספקתי לחמוק ממנו אבל סימן נשאר.
ג'ני בעטה באחורי ברכיו של הבריון והוא איבד את יציבותו.
בשניה אחת הוא היה על ברכיו.
היא לא התבלבלה ובעטה בפניו. הבעיטה השניה הייתה שלי.
אני בטוח שמעטים מבינים על מה אני מדבר. לשמוע את התבקעות העצם והשיניים ממכה
זה רעש מוזר. משהו עמום כזה אבל עם תוצאות שמחייבות במינימום אישפוז במיון.
הבריון ניסה לקום תוך כדי שהוא שומט את הסכין הקפיצית שבידו.
בחלקיק שניה הסכין היתה בידה של ג'ני.
המרפק שלי ניתך בגבו והוריד אותו שוב לרצפה. הוא ניסה להתרומם שוב ולתפוס את ג'ני.
היא לא השאירה לו סיכוי ותקעה את הלהב של הסכין בצווארו...
מחשב כף היד היה בכיס של ג'ני.
שנינו יצאנו משם כשכל אחד מאיתנו מעט חבול.
ירדנו במדרגות 2 קומות ונכנסנו לחדר השירות.
החלפנו בגדים במהירות וחבשנו את עצמנו.
דקות בודדות אחרי שיצאנו מהחדר נשמעה אזעקה של שריפה במלון.
הרכיב שהשארנו צמוד למחשב הנייד עלה באש כמו שהוא תוכנן.
גלאי העשן פעל והפעיל ספרינקלרים בסוויטה.
(ספרינקלר הוא אותו מתז בתקרת חדרים במלון או במקום ציבורי, שיש בו אמפולה (כמוסה) מיוחדת
שבטמפ' של 60 מעלות נשברת פותחת ברז ומפעילה "שפריץ" חזק של מים לכיבוי שריפה, יש מקומות שגם עשן
מפעיל את המתז בתקרה הכל תלוי כמובן בתכנון המקום)
הסוויטה הפכה לבריכה קטנה, המחשב הנייד שהיה שם "קוצר" בעקבות המים שנשפכו עליו ונשרף.
הכל היה מקומי אבל בכל זאת זה הפעיל את האזעקה שבמלון.
זה נתן לנו מעט זמן גם לחבוש את עצמנו ולהתפנות משם כמו כל האורחים האחרים.
הנתונים שנלקחו מהמחשב של איש העסקים הסעודי הכילו מידע חשוב.
זו הייתה רשת של אנשי עסקים ערביים מנסיכויות המפרץ שתמכה כספית בחמאס.
חלק מהאנשים שם סומנו כמטרות בבנק המטרות.
חלקם מהאנשים ברשת הזו היו באמת אנשי עסקים תמימים שלא ידעו במה מדובר.
אולי זה המקום להסביר שזה משהו שלא יגמר לעולם.
בתפיסתי ובתחושותיי אין מצב שיהיה שלום. זה עצוב לי מאוד בפן האישי.
גם אני הייתי מעדיף שילדיי לא יהיו חיילים ושלא יהיו מחסומים ושכולם נחייה בשלום ובשלווה.
אני חושב שרק מי שהיה במלחמה, יודע להעריך נכון את השלום ואת הרצון לשאוף אליו.
אבל אני יודע שאני ריאלי. יש כל כך הרבה ארגונים שתומכים בערבים ובארגוני הטרור
שבמקום שייעוד הכסף הרב שמגיע ילך לתועלת התושבים, לחינוך, כלכלה, רווחה, תחבורה ופיתוח הוא הולך לטרור.
פסיכולוגית מהצד ההוא כמובן שזה מעשה נכון.
מציגים קבל עם ועולם כמה מסכנים הערבים שגרים בשטחים.
כמה שישראל חונקת ועושה להם צרות.
אבל האינטרס הפלשתינאי/ערבי הוא לטפח את מחנות הפליטים, לטפח את המסכנות שכולם יראו.
אין שם עיתונות חוקרת שתעלה על פני השטח את כל אותם בכירים ברשות שלוקחים את הכסף לעצמם
וגונבים את התושבים המסכנים האלו. כל עיתונאי או חוקר כזה מוצא להורג בחשאי ואין סיכוי שמשהו יתפרסם.
ואם כבר משהו כן מתפרסם תמיד מאשימים את "הייהוד" שמנסה לפגוע בערבים.
כל פעם שידנו משיגה רשימה כזו או אחרת של אנשים זה מוריד מעט מהדברים שדיברתי עליהם.
אבל זה משהו סיזיפי שנראה כאילו לא נגמר מעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
