כשנולדו ילדיי עוד בחדר לידה עשינו כמה דברים.
בין היתר, זוגתי ספרה את האצבעות...לראות שלא רימו אותנו או שקיבלנו משהו מיותר.
זה נראה הזוי אבל בחנו את התינוק, כל אחד בזמנו, בכל חלקי הגוף שהכל בסדר.
אני הייתי אחראי לבדוק שהצמיד על פרק ידה של זוגתי זהה בפרטיו לזה של התינוק.
ובדקתי פעמיים לראות שהפרטים והשם והכל נכון.
כל הזמן שומעים על רשלנות רפואית שקוראת בזמן ניתוחים או איבחונים שונים.
אחד הדברים הקשים ברשלנות רפואית לדעתי זה העניין של החלפת תינוקות אחרי הלידה.
הורים מביאים הביתה ילד שהוא בעצם לא שלהם.
בהתחלה כל התינוקות נראים זהים.
כולם קטנים ומכוערים.
כולנו היינו ככה.
מגיעים הבייתה עם התינוק עטוף כמו אתרוג שמור כזה
עטוף בשמיכה אבל גם עטוף בהרבה אהבה.
דואגים לו לאתרוג וגם לפיטם הקטן, עד הברית.
קונים ומסדרים חדר יפה.
כל המתנות והחליפות, ההשכמות באמצע הלילה.
להחליף לו טיטולים, להניק, לקחת לטיפת חלב לחיסון ומעקב
להתרגש מצעד ראשון, ואז לקנות לו נעליים ראשונות.
להצטלם ולצלם אותו לעשות לו כל חודש בוק שלם מתמונות
להרגיש את הנשיכה של השן הראשונה אחרי שכולו מלא ריר ורוק
ומנסה לנשוך כל דבר כדי להרגיע את הכאבים.
ואז אחרי כמה חודשים או שנים מתגלה פתאום Out of the blue
שהילד שלך הוא לא שלך.
החליפו אותו בלידה.
מה עושים עכשיו?
תובעים את בית החולים ואמא שלהם ומגיעים עד הסבתא שלהם?
ואז מה? מה חשוב שנזכה במשפט ונקבל מיליונים.
למי זה יעזור.
איך הורים יכולים להחזיק ילד ביד ולהסתכל עליו כשהם יודעים שהאו לא שלהם?
הרי המחשבות ירוצו בראש ללא הרף.
איפה הילד שלי?
איך הוא נראה?
מה הוא עושה?
האם המשפחה שגידלה אותו, טיפלה בו כמו שאנחנו טיפלנו בילד שלהם?
מה עכשיו קורה?
כאילו שעד עכשיו הוא היה בפיקדון אצלנו ועכשיו מחזירים ומחליפים שוב
הפעם בכוונה.
האם זה בכלל אפשרי?
ואם נחזיר את הילד שהיה אצלנו ונקבל את הילד שהיה אצל המשפחה האחרת
הוא לא רגיל אלינו והילד שהיה אצלנו לא רגיל אליהם.
אני חושב שזו דילמה מאוד קשה.
מה עושים.
לטעמי, אם היה קורה כזה דבר אצלי, הייתי מעדיף לא לדעת מה קרה עם הילד האמיתי.
לא רוצה שיחפשו את הילד שהיה אמור להיות שלי.
אי אפשר לוותר על חודשים או שנים שנתת לילד ועכשיו להגיד "לא נורא נחליף אחד אחר".
ילד זה לא חפץ.
הרבה מחשבות עוברות בראש על דברים כאלו.
לא חושב שיש תשובה או מעשה נכון או לא.
זה משהו שטעון מאוד רגשית.
