הבן שלי מגיע לגיל שהסיפור הבא קרה, ונראה לי מוזר שאצלו זה אחרת. אולי?
לא יודע להסביר מה זה אחרת, אבל אני זוכר את עצמי.
אולי הוא לא מספר כמו שאני לא סיפרתי אף פעם להוריי.
תמיד הייתי מפותח מגילי מבחינה גופנית.
רחב כתפיים ונראה שנתיים מעל לגילי הכרונולוגי.
זה עשה לי רק טוב לאורך השנים.
הייתי ילד בן 14.
כל ההורמונים התחילו להראות לי כיוונים שונים.
שני מקרים שהשאירו את חותמם עלי באותם שנים וגרמו לי לכאבים
במקומות שלא ידעתי שצריכים לכאוב, וגרמו גם לכמה קרי לילה...
קראו לה אילנה.
אילנה ובעלה היו חברים של הוריי.
היינו הולכים אליהם והם אלינו עם הילדים.
כילד אילנה הייתה כמו אמא מכל הבחינות.
כשהיינו אצלם היא תמיד דאגה שנאכל ושלא יחסר כלום.
ההורים שלי דאגו לילדים של אילנה בדיוק באותה צורה כשהם היו אצלנו.
לכן בהתחלה היה לי קצת מוזר כל ההרגשה הזו אבל פתאום היה שם עוד משהו.
משהו מיני באוויר.
היינו אצלם באחד הערבים, אני ואחיי.
ההוים שלי היו אמורים להגיע ולאסוף אותנו הבייתה.
שיחקנו והיה קצת בלאגן.
אילנה תמיד הלכה עם שמלות או חצאיות והיא אהבה אותן פרחוניות.
שכבנו כל הילדים על הרצפה ושיחקנו "דוקים".
היא התכופפה להרים ולסדר את כל הדברים וראיתי את התחתונים שלה...
תחתונים בצבע לבן על גופה השחום.
ראיתי אותה עשרות פעמים בבגד ים ביקיני ושלם כשהיינו נוסעים ביחד לים שתי המשפחות.
אבל אף פעם התחושה המוזרה הזו לא עברה בגופי.
הרגשתי איך עוד משהו קורה לי בגוף.
אילנה ראתה שאני מציץ לה, כמו תמיד אני אומר שנשים חכמות, וחייכה אלי.
אני הסמקתי והייתי נבוך מאוד לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
באותו הלילה חוויתי את קרי הלילה הראשון שלי.
קמתי בבוקר לא הבנתי מה קורה לי, אבל הייתה לי הרגשה נעימה בגוף.
חוויה חדשה.
כעבור כמה ימים אילנה באה לקחת את הילדים שלה מאצלנו.
היא התיישבה עם אימי על כוס קפה בסלון.
אני ישבתי לא רחוק.
היא התגרתה בה...
היא באה בחצאית אפורה קצרה מעל הברכיים.
הרימה רגל על רגל ועוד טיפה הרימה את החצאית...
מה שהיה לי ביד נפל, כבר לא זוכר מה זה היה אבל אני זוכר שנפל.
היא הייתה ללא תחתונים...
בדימיון שלי היא הייתה כל הזמן מופיעה עם חצאית מיני ותחתונים בצבע שחור.
לא יכולתי לדמיין אותה ללא תחתונים.
המקרה השני שזכור לי הייטב היה בגיל 15 בערך.
סבתי אושפזה בבי"ח.
היא אושפזה להשגחה במחלקה פנימית.
הייתה שם אחות בת 30 בערך בשם רחל.
רחל הייתה בהירה עם שיער שחור ועיניים כחולות.
היא דיברה עם אחות אחרת.
הייתי שם עם אבי וחיכינו להיכנס חזרה לחדרה של סבתי לאחר ביקור הרופאים היומי.
רחל עמדה בפישוק קטן וכפתור אחד בחלוק שלה נפתח.
היא לבשה תחתונים בצבע ירוק בהיר...
אני לא יכולתי להפסיק ולעמוד להסתכל עליה, או יותר נכון על הכפתור הפתוח.
והיא שמה לב כי נראה לי שהסנטר שלי נפל...
היא בדקה את עצמה וראתה את אותו כפתור סורר ומיד סגרה אותו אבל בצורה
שהיא סגרה את הכפתור נדמה היה לי שהיא הולכת לפתוח עוד כמה...
ביקור הרופאים הסתיים ואבי נכנס לחדר של סבתי.
הוא קרא לי ואמרתי שאני רק הולך לשירותים ומגיע.
לא יכולתי לזוז משם.
רחל שראתה אותי עדיין "תקוע" במקומי באה לקראתי.
"שלום לך, אני רחל. מי אתה?" שאלה והושיטה לי יד.
המילים לא יצאו לי מהפה רק המכנסיים העידו מה שחשבתי...
היד שלה הייתה מאוד עדינה ונעימה למגע, רציתי להחזיק אותה לעד.
היא הסתכלה לי בעיניים וחיכתה לתשובה.
אני ברק אמרתי במבוכה והרגשתי איך נהייה לי חם בגוף.
לא ידעתי אם זה בגלל שהסמקתי או מכיוון שהיא פנתה אלי ישירות.
"לא יפה להסתכל בתחתונים ככה בצורה כזו..."אמרה וחייכה אלי.
ואני כל מה שרציתי היה לקחת אותה לאיזה חדר צדדי שם ולהראות לה...
בעצם מה להראות? לא ידעתי מה אני רוצה ומה עושים ובכלל איך עושים...
"אם תרצה אוכל להראות לך במקום אחר..." הסתובבה והלכה.
כמובן שזה לא קרה.
לא ידעתי אם היא מתכוונת לזה ברצינות, ומה אני עושה עם אמירה שכזו.
אין ספור פעמים חזרתי מביה"ס ועברתי דרך ביה"ח.
לא היה לי מושג אם היא במשמרת ומה היא תחשוב כשתראה אותי.
האנשים בבית החולים כבר הכירו אותי כמעט כולם.
נראה היה לי שכולם נועצים את מבטם בי וחושבים איזה ילד מסכן שבא לבקר את אחד מהוריו
ומגיע לכאן כל כך הרבה פעמים....
הייתי מגיע לקומה של אותה מחלקה פנימית ולא נכנס אליה.
היו לי הרבה פנטזיות על אותה אחות, רחל.
מה שנשאר זה רק אותם זכרונות.
זכרונות נעימים.
איזה כייף היה להיות מתבגר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
