כשהייתי ילד ונער החנויות היו נסגרות ב-2 בצהריים לשעתיים.
כולם היו הולכים לנוח צהריים ובארבע החנויות היו נפתחות שוב.
בעלי העסקים היו הולכים לנוח להם וחוזרים בכוחות מחודשים.
היום, הקניונים והחנויות פתוחים משעה 9 בבוקר עד 9 בערב רצוף.
מי שהולך לעבוד שם יודע שזו עבודה של 12 שעות.
אין יותר סייסטה.
הסייסטה הזאת, שפעם הייתה נהוגה גם במחוזותינו, כנראה עזבה את ישראל עם כניסת
דור ההייטק.
זו טעות לראות את הסייסטה רק כמנוחת צהריים. מבחינות רבות זו גם דרך חיים,
ואפילו דרך חיים מומלצת. מה יש בה בסייסטה ומדוע כדאי לפעמים לדבוק בה?
לרדיפה אחרי היעילות יש מחיר.
אומנם ללא מנוחה אפשר להיות יעילים יותר מבחינה מקצועית, כלומר לעבוד יותר,
אבל רדיפה אחרי העבודה והלחץ הנלווה לכך גובים מחיר.
אנחנו עסוקים בשליטה, מוטרדים מדאגות וממחשבות שקשורותלמה וכמה צריך להספיק.
בסופו של דבר אנחנו לחוצים יותר גם מחוץ לשעות העבודה.
המנוחה משפרת ביצועים.
יש אנשים שמעדיפים "לגמור את מה שצריך" ואז לנוח.
הבעיה שנוצרים פיקים (שיאים) של מתח ולחץ גבוהים, עם תקופות של
שפל ורוגע, מה שגורם לתנודתיות רבה יותר ויציבות פחותה.
מנוחה, בעיקר מנוחה מנטלית, באמצע היום ומדי פעם, מפחיתה מתח
ויוצרת מצב תמידי שבו יש פחות לחץ.
רוגע ושקט משפרים את הריכוז והזיכרון, והם בוודאי דרושים לאנשים שעבודתם
דורשת חשיבה (כמו יוצרים, מתכננים).
אומנם מספיקים פחות, אבל חושבים יותר ורגועים יותר.
יש הבדל בין המטרה לדרך.
כשנכנסים עם הראש בקיר אולי משיגים את המטרה אבל מפספסים את מה שאמור
להיות חשוב לא פחות, הדרך עצמה, ולכן גם לא מצליחים להנות ממנה.
אם מקצים זמנים למנוחה פיזית ורגשית, אולי מספיקים פחות אבל אז אפשר להנות
גם מדברים שלא בדיוק קרו כפי שציפינו.
בזכות הדברים הלא מתוכננים, התפתחויות רבות בהיסטוריה של האנושות החלו כדברים לא מתוכננים.
כשתאפשרו לעצמיכם להסתכל על כל התהליך ותדאגו למנוחה טובה, תגלו שאירוע
בלתי מתוכנן יכול להפוך ליתרון, ולהפוך דבר בלתי צפוי לגילוי מרעיש ומהנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
