בעקבות הפוסט הקודם שעסק בקריסת מערכות
יש גם דברים טובים במדינה. דברים שמחממים את הלב בטח בשעות קשות.
למרות שמוסדות המדינה האחראים על חיינו כאזרחים כאן בשכונה המופרעת
הזו עם השכנים שמחפשים לעשות לנו רק רע, לא מותירות לנו הרבה ימים של נחת ושל שקט,
יש גם קרני אור שזוהרות ובוהקות ב"חשיכה" הזו.
מסירות הכבאים, השוטרים ושירותי ההצלה
על כל השעות שהם עובדים סביב השעון, ללא שינה ועם הרבה רצון לעשות את עבודתם
בצורה הכי טובה ומקצועית שהם יכולים, לעזור לאנשים, לנסות ולהחזיר את החיים לשגרה.
על כל אותם אנשי כוחות הביטחון שנמצאים בשטח ועוזרים לאלו שאינם יכולים
וביחוד לחיות המסכנות שנקלעו לשטחי אש ולא ידעו מה לעשות עם עצמם.
כל אותם אנשי מקצוע שבימים רגילים אנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם, מתגלים ברגעים
כאלו כעילוי וכאנשים מיוחדים כמו הנער בן ה-16 שנהרג בשריפה, אלעד ריבן, ועוד עשרות נערים
ונערות שמתנדבים במד"א ובעוד מקומות ציבוריים.
התנדבויות בעם
כל אותם אנשים מגיל 15 ועד גיל 80 שמתנדבים ומעוררים השראה וגאווה במעשיהם
למען האחרים.
אותם מתנדבים מתנועות הנוער שעוזרים בבתי קשישים ובפעילויות אחרות.
אנשים מחברות ההייטק ואחרות שעוזרים ומתנדבים בקהילה בשיפוציי מקומות ציבור
ובהנחיית לימוד בכל מיני תחומים לאוכלוסיות נזקקות.
מתנדבים בעזרה לחיילים בודדים ולחיילים באופן כללי דרך הוועד למען החייל
ובכל מיני רעיונות יצירתיים העיקר להנעים את זמנם של הנושאים בעול הביטחון.
ולעוד אותם אלפי אנשים שעושים דברים נפלאים למען אחרים.
אנשים קשישים ומבוגרים כמו אימי שמתנדבת בביטוח לאומי בעזרה לאנשים שעובדים שם
ובעזרה לשכנים זקנים וקשיי יום להשיג להם מטפל/ת או מנקה ומצליחים לשבור את חומות
הביורוקרטיה בשל התעקשותם ורצונם לעזור.
התעשייינים
כל אותם אנשים עם חזון ורוח נבואית משהו שהלכו למקומות נידחים בארץ מצפון לדרום.
כמו סטף וורטהיימר שבנה את מפעל להבי ישקר ואת אזור התעשיה תפן בגליל
ומורי ארקין שבנה את מפעלי אגיס/קרליין בירוחם שם בדרום הרחוק. אנשים כאלו שבנו מפעלים מצליחים
גרמו למקומות לפרוח ונתנו לאנשים פרנסה מכובדת.
על התעשיות המתוחכמות בארץ הידועות יותר כמו אינטל והידועות פחות כמו.....
שמעלות את ישראל על מפת התעשייה המתוחכמת בעולם.
צבא הגנה לישראל
מקום קרוב לליבי מאוד ומהשבוע האחרון יותר.
כל אותם נערים ונערות שמרגישים את רוח השליחות הלאומית של ההגנה על המדינה
בלי מרכאות ובלי סימני שאלה.
שלא חשוב להם שהדברים קשים, הם יודעים שאם הם לא יעשו את זה אין מישהו אחר.
אותם ילדים בני 18 שהולכים כדי לאפשר למבוגרים מאיתנו להניח את האפוד בצד
ואת הנשק, ללכת לנוח ביודענו שיש אנשים טובים יותר ממה שאנחנו היינו.
הגאווה לראות את הבנים והבנות המיוחדים והנפלאים האלו עושים מעשים שלעיתים
נראה כי נכתבו בידי תסריטאים של סרטי ג'ימס בונד או סרטי פעולה אחרים.
שורות שורות עומדים בהשבעה ומבטיחים לשמור על המדינה.
אין כוח בעולם שיכול לעמוד בפני כאלו אנשים צעירים ושאפתנים.
אותם הילדים המתגייסים ליחידות העילית של הצבא שעושים בשביל המדינה
ולא שואלים מה המדינה צריכה לעשות בשבילם.
חיילי המילואים שעוזבים מאחור את המשפחה, עבודה, תחביבים ובאים לתת כתף למאמץ
ביודעם שהם מיעוט ובכל זאת לא נופלת רוחם.
העולים
העולים מחבר העמים שהעלו לכאן רעיונות ואנשים טובים שהרימו את הרף בכל התחומים
החל מלימודים דרך תרבות ועד השכלה גבוהה.
למרות הקשיים והצרות ואי הפירגון יחד עם הסטיגמות והמילים הגסות הם הראו לנו שהם יכולים
להרים ראש ולהשפיע ובכך להעלות את הרמה של המדינה כמדינה.
ההשתלבות שלהם בכל המערכות במדינה והתנופה שהמדינה קיבלה בזכות עליית המדרגה הזו.
אם פעם התפלאו על קצין אתיופי ראשון או מישהו אחר מעולי אתיופיה בוגר אוניברסיטה שקיבל תואר ראשון,
היום הדברים האלו הופכים להיות דברים שבשגרה.
מורים בבתי הספר
למרות הקשיים והתנאים הקשים, המשכורות הנמוכות והמגוחכות, מורים שמקדישים
מעצמם וממרצם למען חינוך שהוא יותר מציונים, שרואים בלימודים ובהקניית החינוך שליחות.
עוזרים בשעות הפנאי בלי לקבל תמורה נוספת ובלבד שהם יעשו משהו למען אותו הנוער.
הם לא צריכים את וועדת דוברת יש להם את הקול הפנימי שלהם שמחנך וגורם להם להיות "מורים לחיים".
עמותות
המגזר השלישי, החברה האזרחית, עמותות.
כל אותן מילים המציינות מה שהמדינה לא רוצה לעשות או לא יכולה לעשות למען האזרחים.
וכאן מבחינתי לא חשוב אם העמותה היא חילונית או דתית/חרדית.
לראות את כל אותם מתנדבים שעוזרים להכין את הקופסאות עם המצרכים לחג, את אותם מתנדבים
שהולכים לבתים ומחלקים את המצרכים לאנשים שלא יכולים להגיע למרכזי החלוקה, אותם "גמדים" קטנים
שלא ישנים בלילות ועושים דברים כדי שבימים יעשו טוב לאלו שחסר להם, עם חיוך ודמעה בקצה העין.
למרות הקשיים במדינה הזו יש בצידם הרבה דברים טובים.
דברים טובים באנשים בחיים כאן.
וכאחד שראה מקומות בעולם ומכיר הרבה אנשים משם,
אין כמו הישראלים שחיים כאן עם כל הנשמה והלב היהודי הרחב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
