"שלום קוראים לי ענת."
ככה התחיל ה"רומן" שלנו עם ענת.
ערב אחד הגיע הבן והביא איתו דיירת חדשה הבייתה.
כבר כמה זמן שאנחנו "מריחים" שינוי אצל הבן וזה היה ברור שמדובר במישהי.
חוץ מהמקלחת היומיומית והאפטר שייב, הוא מחייך, נועל את עצמו בחדר
וכמובן שחשבון הטלפון מרקיע שחקים...
אז הנה ענת הגיעה אלינו.
ענת בחורה יפה, יש בה חן מיוחד וחיוך שחושף שיניים לבנות.
אני כבר חושב שאם זה הזיווג, הוא לא ישלם על רופא שיניים...
ענת כישרונית מאוד.
היא מציירת בצורה מדהימה ויש לה כישון מולד.
אנסה להיות אובייקטיבי ולשמור על פרופורציות נכונות.
הבחורה מסוגלת לקחת תמונה בספר ילדים ולהפוך אותו לציור קיר מושלם.
הכרתי מישהי פעם שהייתה מכינה שקף מתמונה ושמה אותו על ויוגרף (מקרן שקפים)
מקרינה על הקיר ואז בעיפרון הייתה עוברת על הקווים כדי ליצור תמונת מתאר כללית
את הצביעה הייתה עושה אח"כ בצבעי קיר כאלו ואחרים.
ענת עושה את זה מתמונה קטנה לקיר גדול תוך שמירה על פרופורציות. מדהים.
היא מציירת פורטרטים ותמונות של חפצים דוממים בכל השיטות והצבעים.
ענת נמצאת אצלנו כל זמן שהבן בבית.
כשהוא הולך ללמוד היא הולכת לעיסוקיה, הם מנסים להקפיד על חופשיות, מה שלא תמיד הולך...
באחת השבתות קמתי בתחתונים, לא ידעתי שהיא בבית, הם הגיעו מאוד מאוחר
ובעודי מכין קפה לבוש רק בתחתונים, שזה מחזה יפה לכשעצמו, היא עברה דרך הפרוזדור לשירותים.
הכוס נפלה לי מהיד והיא ששמעה את הרעש באה לראות מה קרה...
שנינו עמדנו נבוכים היא מיהרה לשירותים ואני מנסה לתפוס מגבת מטבח
ולא יודע מה לעשות קודם, לשים אותה עלי, מה שאפשר לכסות בה כבר, או לנקות
את עצמי מהקפה שנשפך עלי.
זה היה מקרה חד פעמי. דיברנו איתם וביקשנו לדעת אם הם מתכוונים לחזור הבייתה זוג או פרט.
מאותו יום שענת הגיעה אלינו כל הבית השתנה.
אני כבר לא יכול ללכת איך שבא לי, לא שהייתי מסתובב בעירום אבל בכל זאת
צריך להקפיד ללבוש מכנסיים וחולצה או לפחות גופיה.
הבית תמיד נקי אבל עכשיו הוא צריך להיות יותר נקי.
זוגתי בודקת בשירותים לראות שהכל בסדר למרות שהשירותים תמיד מבריקים.
הרצפה צריכה להיות שאובה ושטופה, בלי אבק בכל מקום וכו'.
רק להסביר שהבית שלנו תמיד נקי.
אני לא מדבר על ימים כמו שהיו בשבוע שעבר עם רוחות וסופות חול.
באופן כללי אין כלים בכיור והכל נקי, אין כביסות בסלון, צעצועים מפוזרים, תחתונים
וגרביים בכל מקום וכו'. זה כבר לא יקרה אצלנו.
ובכל זאת, מישהו זר נכנס אלייך הבייתה ונדמה, אולי לא, שאתה תחת זכוכית מגדלת.
פתאום כל דבר שטותי נראה לך בעייתי.
צריך גם לדאוג שיהיה בבית משהו שענת אוהבת.
אף אחד לא מבקש אבל אנחנו רוצים שיהיה לה נוח כדי שלבן יהיה נוח להביא אותה.
כל העולם משתנה.
הזכיר לי את התקופה שהיינו זוג נשוי בלי ילדים.
כשבא הילד הראשון כל העולם מתהפך.
פתאום יש לך עוד דייר בבית שדורש ואם לא מקבל הוא צועק.
כך קורה גם עם ענת.
למרות שהיא לא דורשת ולא צועקת, היא דיירת חדשה.
וכל מה שעשינו וחיינו לפיו פתאום משתנה, כבר לא אותו דבר.
אולי הכי מוזר מבחינתנו זה לראות את שניהם הולכים לישון והדלת ננעלת...
טוב אנחנו יודעים שהם לא משחקים שם במונופול.
והם בגיל שמותר לעשות הכל.
המחשבה הראשונה שהייתה "אם ההורים שלה לא דואגים, למה אנחנו צריכים לדאוג?"
אבל מסתבר שזה לא נכון.
גם לנו יש משתנה בעל ערך במשוואה הזו.
ולמרות שהוא יודע מזמן שהתינוקות לא באים לעולם עם חסידה, הרגשנו צורך
לשתף אותו במחשבות על מה שקורה ביניהם ועל הזהירות המתחייבת מהעניין.
הבנו שכל הסיכונים נלקחו בחשבון ואל לנו לדאוג.
האמת שאנחנו סומכים על הבן ויודעים שאם יש מישהו לסמוך עליו הוא האדם הנכון.
ובכל זאת.
שלא יעשו שטות, שלא תיכנס להיריון, ומה יקרה אם כן, מה עם הלימודים?
מיליוני שאלות שאנחנו מקווים לקבל תשובות טובות ובזמן.
בנוסף, הבן השני גדול דיו, מסתכל גם על ענת.
מסתכל כמו שגבר מסתכל וכמו שאני מצאתי את עצמי פעם בוהה בחזה שלה.
זה משהו טבעי שלא יעזור שום דבר זה פשוט צץ.
העניין הוא כמובן לעצור את זה בזמן ובמקום הנכונים.
חוץ מזה, אין הרבה מה לעשות.
נראה שאנחנו צריכים להיות פאסיבים. כי לא יעזור שום לחץ עצמי.
צריך לתת לדברים להתגלגל מעצמם.
להיות שם באם הוא יצטרך עזרה או הכוונה אבל בטח לא להיכנס למיטה או לחדר.
דילמת הדייר הנוסף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
