בשנת 2001 מונה לראשונה נציב הדורות הבאים.
אני בטוח שרוב האנשים לא מכירים את הפונקציה הזו ומה היא באה לעשות בשבילנו.
תפקיד הנציבות היה לוודא שהחקיקה
בכנסת אינה פוגעת בדורות הבאים.
נציב הדורות הבאים הוסמך לחוות את דעתו על חקיקה שנגעה
לעתיד בתחומים שונים,
ובהם איכות סביבה, איכות חיים ובריאות, מדע, טכנולוגיה וחינוך,
משק וכלכלה.
במילים אחרות, הנציב הוסמך לייצג את האינטרס של הילדים, הנכדים והנינים בכל תהליך
חקיקה שעומד על הפרק.
התפקיד של נציב הדורות הבאים הוא הכרחי וחשוב.
אם לסכם עד כמה חשובה הנציבות אפשר להגדיר את זה באופן הבא, תפקידנו כדור הנוכחי, לא רק לקבל
את העולם בירושה מאבותינו אלא להיות שומר הפיקדון ולהעביר אותו הלאה בצורה הראויה למען ילדנו.
במדינות אחרות, לדוגמא ארה"ב, יש חוקה.
תפקיד החוקה הוא להגן על הריבון. הריבון הוא האזרחים החיים במדינה.
בתוקף החוקה, יש בית משפט לחוקה ותפקידו להגן על התושבים מפני חקיקה לא הוגנת.
במדינה שלנו אין חוקה ולכן אין מי שיגן עלינו מפני חוקים לא נכונים או לא שווים או כל דבר דומה.
לעיתים הדברים מגיעים לבית המשפט העליון ביושבו כבג"צ.
מכיוון שלא קיימים כל הדברים הנ"ל יש צורך בנציבות שתדאג לדורות הבאים.
משנת 2006 מנסים להוריד את התפקיד הזה מעל הבימה ועכשיו זה גם הצליח להם.
בשנים האחרונות פועלת
המועצה הכלכלית-חברתית במשרד ראש הממשלה, הם בוודאי מייעצים לראש הממשלה
לגבי מדיניות עתידית, אך מי מייעץ
לחברי הכנסת ובודק את השפעת החקיקה שלהם לטווח הארוך?
מי יספר לחברי הכנסת על כך
שהפנסיות שלנו הופכות לדבר כמעט בלתי-קיים,
וכי תוחלת החיים והריבית הנמוכה עיוותו
את כל המערכת? מי יציג את המורכבות של ראיה לטווחים ארוכים?
כרגע התפקיד הזה עובר למרכז למידע ולמחקר של הכנסת ויהווה מחלקה בתוכו.
זה אולי הרע במיעוטו.
נציבות הדורות הבאים היא לא רק גוף
שמאכלס כמה משרדים בכנסת, היא תפיסת עולם.
השקפה שאומרת שהמדינה הזו, והארץ הזו,
שייכות לא רק לנו, כאן ועכשיו, אלא גם לילדים ולנכדים
שעדיין אין להם זכות הצבעה
וקולם לא נשמע בזירה הפוליטית והציבורית, ואפילו לאלה שטרם נולדו.
יריב לוין (ליכוד), שהוביל את ביטול הנציבות, טוען שטובת
הדורות הבאים ממילא עומדת לנגד עיני המחוקקים.
כדי שפוליטיקאי יראה מעבר לקצה האף
והקדנציה, הוא צריך להיות סופרמן מוסרי עם חוט שדרה מפלדה,
שמוכן למשכן רווחים
פוליטיים מיידיים לטובת האינטרס הציבורי ארוך הטווח.
האם ככה אנחנו מכירים אותם, את הח"כים שלנו?
אושיות ערכיות, חדורות תחושת שליחות,
שהגיעו לפוליטיקה אך
ורק כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.
חברי הכנסת לא נוהגים
להתעניין בזוטות כאלה כמו כסא, תפקיד או הפריימריז הקרובים... 
או שמא נאמר שהם כאן בשביל ההווה והרווח האישי שלהם ובטח לא מעניין אותם הדור הבא או אפילו
מה יקרה כשהם יסיימו את הקדנציה שלהם.
רק דוגמא קטנה, ראה ערך מדיניות המים של מדינת ישראל...
ביטול הנציבות הוא מהלך ציני, אבל
הנימוקים שהעלו לוין וחבריו ציניים אפילו יותר.
לוין חוזר וטוען, למשל, שהנציבות
היא "זרועה הארוכה של מערכת המשפט בתוך בית המחוקקים",
כשהוא רומז
לאישיותו השנויה במחלוקת של הנציב הראשון (והאחרון, כנראה), השופט בדימוס שלמה
שוהם.
אלא שבשום מקום לא כתוב שהנציב צריך להיות שופט, ואם לוין וחבריו חפצים הם
יכולים למנות לתפקיד
היסטוריון, פילוסופית, איש חינוך או חוקרת ריבוזומים.
עוד טוענים המבטלים שביכולתו של הנציב - שאינו נבחר ציבור,
כזכור - לטרפד חוקים.
לנציב הדורות הבאים
אין זכות הצבעה או וטו על חוקים שנרקמים במוחם של החכי"ם, שמורה לו רק האפשרות
לחוות את דעתו
ולנסות לשכנע את חברי הכנסת.
אם לוין ושות'
מוטרדים מהיכולת של הנציב לעכב חוקים, אפשר
לשנות את נוסח החוק ולקצוב את פעולתו בלוחות זמנים.
לקינוח, הטענה המקוממת ביותר היא
ש"כבר ארבע שנים הנציבות למעשה לא פועלת".
ודאי שהיא לא פועלת - כי
הממשלה והכנסת פיזרו אותה לכל רוח, תוך צפצוף מתמשך על החוק שחייב מינוי מחליף
לשוהם.
אולי זו רק פראנויה אבל כשכמה
מחברי הכנסת דיברו לאחרונה על הנציבות בעוינות גלויה,
התקבל הרושם שלו רק
ניתנה להם ההזדמנות הם היו שמחים לבטל גם את בית המשפט העליון.
באמת, מי צריך
מטרדים כאלה, מוסדות שמאזנים את הרשות המחוקקת והמבצעת.
בשפה המקצועית, זה נקרא "בלמים ואיזונים". כמה עדיף שכל אחד ירוץ קדימה ללא בלמים
יעשה הישר בעיניו בלי למצמץ ובלי להסתכל לצדדים.
מעכשיו ניתן לחוקק חוקים עכשוויים בלי לדאוג מה הדורות הבאים יגידו ואיך זה ישפיעו עליהם.
את מי זה מעניין ולמה צריך לשבור את הראש?
- בכיה לדורות -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
