כמעט הייתה שביתה גדולה.
שביתה היא כאמור כלי בידי החלשים מול החזקים.
אבל זה הפך ליותר מזה.
פעם זה היה ארגונים ואיגודים מקצועיים שרצו להיטב עם העובדים.
אבל אז הגיע הפוליטיקה והרסה את זה.
כל בעלי האינטרסים תפסו טרמפ על העניין והפכו את רוב השביתות לפוליטיות.
כולנו מחכים ליומיים שלושה לפני פתיחת שנת הלימודים כדי לראות אם תהייה שביתה.
מחכים במתח כאילו צופים באיזה משחק כדורגל חשוב.
למה לא לשבות? למה כן לשבות יש על זה בטח יותר מתשובה אחת לכל כיוון.
שובתים כדי להייטיב עם תנאי העבודה או הפרישה.
שובתים כי חושבים שמשהו כאן לא נכון.
אני רוצה לדבר על תנאים או הרעת תנאים ועל אי יכולת לשבות בעצם.
עד לתקופה האחרונה אנשי שירות הביטחון הכללי והמוסד שפרשו מהשירות
נהנו מתנאי פנסיה מסויימים.
משרד האוצר החליט להתלבש גם על הנישה הזו.
העין הצרה עושה עין רעה לאותם אנשים אלמונים שחירפו את נפשם, בלי שום מרכאות או ציניות.
אנשים שהחליטו ללכת למקומות שאחרים לא חולמים עליהם בכלל.
מקומות שרק לחשוב עליהם עושה צמרמורת שלא לדבר על לחזור משם ועוד בחיים.
יש מתי מעט שקמים בבוקר ואומרים לעצמם, כי לסביבה אסור להגיד, אני רוצה לתת את כולי
למען מדינת ישראל. אעשה הכל בשביל שאזרחיה יוכלו לישון בשקט.
אותם מאות בודדות של אנשים שעוברים הכשרות ועושים דברים שאפילו סרטי ג'ימס בונד
מחווירים לעומתם, מישהו באוצר, שלא היה במצב מסוכן מימיו מלבד איזה כתם
של דיו על ידיו מהעט הנוזל או חתך את אצבעו מדף נייר ובו גזירות לציבור, מחליט לגזול את זה.
אנשים מהמוסד או שירות הביטחון הכללי כאלו לא יכולים לקום בוקר אחד ולהגיד "היום שביתה".
לא שילמו לי משכורת טובה או הרעו במעט את התנאים אני לא יוצא לפעולה לחיסול מאן דהוא.
אנשים אלמונים שאסור להם לשבות מתוך ערכיות והבנת המצב שבו הם עומדים.
וחושבים לעצמם שבפנסיה הם יוכלו לשבת בשקט ולנוח אחרי שהיו ביותר מחצי עולם
ועשו פעולות כאלו ואחרות, איבדו חברים או נפצעו אבל חזרו הבייתה ועם ישראל
יכול לישון עוד שבוע או יותר בשקט.
אני חושב שזה ביזיון לשמו.
מה שמרגיז ומבזה יותר זה שבנשימה אחת עם הקיצוץ, השרים וחברי הכנסת מעלים את שכרם ב-7%.
והם לא מודאגים מהפנסיה כי כל ח"כ שעובר קדנציה אחת מגיע לו פנסיה לכל החיים.
הם לא מחרפים את נפשם בשום דבר אלא יודעים לרפד את הכיסים שלהם בעוד כסף.
ואין להם משכורת מינימום שגם להעלות אותה ב-450 שקלים יש התנגדות מהאוצר.
בושה וחרפה למדינה שיודעת לקחת ממי שחסר וממי שתרם למדינה מחייו, ממרצו, ואת ערכיו.
כאילו כל פעם יש משהו חדש שלא חשבו עליו קודם ומשם מצליחים לקצץ ולהוריד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
