אדם התאבד בגלל שאין לו מספיק כסף לכלכל את עצמו ו/או את משפחתו.
אדם התאבד כיוון שחלה במחלה סופנית ואינו רוצה להמשיך בחייו האומללים ולצער את משפחתו.
אדם התאבד כיוון שלא יכל לשאת יותר את הבדידות בעת זקנתו.
אדם התאבד בכלא כיוון שהלחצים היו קשים מנשוא, לחצים מהסביבה, מהבושה, מעצירים אחרים בתאו.
שופט התאבד.
הרבה מאיתנו מסתכלים על המשכורות של אותם שופטים.
אליטה מכובדת יושבת במגדל השן שלה ודנה אנשים לכף זכות או חובה.
מה שרואים מכאן לא רואים משם.
במדינת חוק כמו שלנו, שיש מערכת משפטית שרבים מהעולם באים ללמוד אותה ולדבר עם שופטים
כמו כבוד השופט אהרון ברק שהאו גאון שיפוטי, שופט מתאבד.
ריבוי תיקים,
שעות עבודה רבות,
משרדים קטנים שנראים כמו כוכים עמוסי תיקים וקלסרים,
איומים גלויים ונסתרים על חייהם ועל בני משפחתם.
עומס אדיר בבתי משפט שהופכים את הצדדים במשפט למעוני דין, חוסר בזמן שמוקצב לכל תיק,
דיונים ארוכים כל אלו מכבידים פיסית ונפשית מסתבר גם על השופטים.
"משפטיזציית יתר" ולפי פסקי דינו של כבוד השופט אהרון ברק ש"הכל שפיט" מביאים כל אחד
להגיש בג"צ או לגשת על כל דבר לבית משפט.
620 שופטים המכהנים כיום לא מספיקים לעמוד בפרץ הזה של עודף תיקים ומעט משאבים.
השופטת דורית בייניש נתנה אישור להעלות את כמות השופטים אבל כנראה שזה לא מספיק.
למרות שהם אליטה מורמת מעם, שופטים הם בני אדם ולא הם קובעים את מי הם ישפטו
וכמה תיקים יהיו תחתם שיצטרכו לפסוק בהם.
אני חושב על מקצועות שונים, מקצועות חופשיים, כפי שמקובל לחשוב עליהם.
רופאים הבודקים את הפציינטים שלהם וברגע שהם עזבו את חדר הטיפולים אפשר להגיד
שהרופא שכח את המטופל עד הפעם הבאה.
רואי חשבון בודקים את תיקי הלקוחות והעסקים שלהם ומתעסקים בכספים של אחרים
גם לא ממש יוצרים איזה קשר רגשי שהרי מדובר כאן בכסף בסה"כ.
עורכי דין המייצגים פושעים כאלו או אחרים, יודעים שהסיכוי שלהם להוציא אותם זכאים הם לעיתים
כחמישים אחוז ולא משנה מה יהיה בסוף הם יקבלו את שכר הטירחה שלהם.
כשאני חושב על שופט, ולא חשוב באיזו ערכאה הוא נמצא בה, אני חושב על דיני נפשות.
שופט שיושב בדין יודע שבסוף השיפוט שלו האדם שעומד מולו ילך לכלא או לביתו.
החלטה של בן אנוש מורם מעם חורצת גורלות.
זו החלטה גורלית שלבטח היא לא קלה.
כשאני שפטתי חיילים אני זוכר שגזרתי על חייל ריתוק לבסיס לשבת לא יכולתי להירדם בלילה.
בגלל העומס הגופני והנפשי על אותם חיילים מצויינים, לצאת לסופשבוע לראות את החברה, לאכול
ממאכליה של אימו, ללכת עם אביו למשחק כדורגל היה משאת נפשו של כל אחד.
ואם אני "בקטנה", הייתי מרגיש כל כך רע אני יכול לתאר לעצמי במעט, מה מרגיש שופט
שצריך לפסוק בדברים יותר חשובים בהרבה משבת של ריתוק.
יש שופטים שמריצים תיקים במהירות שלא נותנים לצדדים לדבר בכלל ומסיימים עשרות תיקים ביום,
ויש שופטים שחשוב להם להבין ולדעת מה גורם לצדדים להגיע להתדיין בפניו.
אני חושב שבתי המשפט צריכים לעצור את העניין ולהוסיף תקנים להוסיף שופטים שיוכלו לשפוט
תיקים קטנים ופשוטים.
צריך גם לחשוב שהקריאה להוסיף תקנים לא מדברת רק על שופטים.
שופטים צריכים בתי משפט, ואולמות דיון. יש חוסר עצום גם במקומות כאלו כי גם אם יגדילו את כמות
השופטים ולא ניתן יהיה לתת להם מקום לדיונים במה הואילו חכמים בתקנתם?
לא ניתן למיין תיקים לפי מספרים בלבד. אין דין רצח או מירמה כדין תיקים פשוטים כמו ריב של שכנים.
אולי להוסיף שעות של דיונים לאחה"צ ולתת תיקים פשוטים לשופטים צעירים שיוכלו "להתאמן" על תיקים
פשוטים וכך להוריד את מספר התיקים במהירות רבה יותר.
מצער לשמוע ששופט מתאבד על רקע זה שהוא לא עמד בעומס התיקים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
