מה עושים כשחסר משהו?
בדרך כלל מחפשים תחליפים. כך קורה בכל תחום בחיים.
אין מצב של ואקום, במצב של ואקום תמיד "ישאב" משהו פנימה ויכסה את החסר.
יש חוק שאסור למכור בפיצוציות את כל הסמים "הקלים" כמו "חגיגת" ודומיהם.
חל איסור מכירת משקאות לאנשים מתחת לגיל 18.
מה עושים?
מחפשים תחליפים.
כמו הרבה דברים, בשיטת העדר, שעוברים מפה לאוזן.
נערים ונערות, סטטיסטית יותר נערים מנערות, נפגעים מדי שנה מתחליפי סמים קלים ואלכוהול.
עמדתי היא נגד כל הסמים ובטח האלכוהול אבל יותר מזה נגד התחליפים.
אציין רק כמה מהם, גז מזגנים, שאיפת אדי דלק, שאיפת טיפקס, שאיפת דבק מגע
ובכלל נוזלים דליקים וממסים.
מלבד הנזק המיידי שיכול לקרות, יש נזק מצטבר שנקרא נזק אקוטי.
כל הממסים בתעשיה מכילים "טבעת בנזן".
להבדיל מבנזין (דלק) הטבעת הזו שנקראת גם טבעת ארומטית היא קרצינוגנית (מסרטנת).
בנזן הוא חלק ממרכיב הממסים ולעיתים המרכיב העיקרי, בעת הנשימה לתוך הריאות מתבצע נזק בלתי הפיך.
יש חומרים שנשארים בגוף ולא יוצאים ממנו.
רוב הגזים ואדי הממסים שנשאפים לריאות מלבד ההרגשה של "סוטול" וטישטוש מחליפים את החמצן.
תאי הדם האדומים הנושאים את החמצן על גביהם לכל חלקי הגוף מחליפים "נוסע" וכעת הם מסיעים
מולקולות של חומרים מסרטנים ומסוכנים.
המלחמה על מי יהיה הנוסע על גבי הכדוריות האדומות, לרוב מסתיימת בהפסד של הטובים (החמצן)
בגלל ההרכב הכימי של אדי הממסים שהם כבדים יותר מהחמצן ודוחים אותו מהגוף.
גז מזגנים
הגז הנשאף (שהוא כבד מהאוויר), מקטין את כמות החמצן הזמינה בדם ולכן יכול לגרום לפגיעות במוח,
במחזור הדם, לחנק ולמוות (בדומה לפעולתו לזו של גז החרדל).
בריכוזים גבוהים הגז גורם לדיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית, לכאב ראש, לסחרחורת, להזיות,
לטשטוש ואיבוד הכרה , לדבור מבולבל, לזמזום באוזניים, לחוסר קואורדינציה, להפרעות בקצב הלב,
לפרכוסים ולמוות משבץ לב פתאומי.
אופן השימוש הנפוץ בקרב מתבגרים הוא בשאיפת הגז, שנמצא בריכוז מאד גבוה, מתוך מזגנים,
ולכן קיימת סכנה מאד רצינית להתמוטטות ולמוות (לעתים הגז מנוקז לפני כן לתוך שקית פלסטיק).
סכנה זו מוגברת על ידי מיקום המזגנים על קירות מבנים, לעתים מרובי קומות. בעת שאיפה של גז מזגנים
הנמצא על גגות מבנים, איבוד ההכרה או שיווי המשקל יכול לגרום לנפילה מהמבנה ופגיעה קשה עד כדי מוות.
פגיעות קור - פגיעה של חלקיקי גז מוקפאים (מצב בו הוא נמצא במיכלים הדחוסים) במערכת הנשימה,
בריאות וברקמות עדינות אחרות. סכנה זו קיימת בשאיפת החומר ישירות מתוך המזגנים.
קיימת סכנה לכוויות קור בעור כאשר שואף הפראון מאבד את ההכרה ועורו ממשיך להיות במגע עם המיכל הקפוא.
חשיפה ממושכת או שימוש קבוע (למשל פעם בשבוע במשך מספר חודשים) עשויים לפגוע בכבד או בתאי המוח.
אדי דלק
ממסים נדיפים מהווים קבוצה מגוונת של חומרים ממסים אורגניים, חומרים דליקים וגזים הנשאפים באופן מכוון ומשמשים כתחליפיי סמים.
השפעותיהם של חומרים אלה נעות בין תחושת שיכרות כמו מאלכוהול והזיות.
ממסים נדיפים נמצאים בשימוש בעיקר בקרב ילדים, בני נוער ואסירים, זאת כיוון שחומרים אלה, המיועדים לשימושים אחרים,
נמכרים באופן חוקי, במחיר זול יחסית, או מצויים במוצרים זמינים וחוקיים, כגון מכלי תרסיס, דבקים, מטהרי אוויר, מדללי צבע
ובנזין לרכב ועוד.
ממסים נדיפים עלולים להזיק לבריאות המשתמשים כיוון שאינם מיועדים לשימוש
אדם בריכוזים שבהם הם משווקים.
חלק מן המשתמשים בממסים נדיפים נפגעים ואף
נהרגים כתוצאה מהשפעות החומרים העלולים לגרום לחנק כתוצאה ממחסור בחמצן,
דלקת ריאות, שבץ לב, או חנק כתוצאה משאיפת הקיא שמגיע כתוצאה מחשיפה של הגוף לחומרים כאלו.
משתמשים אחרים נפגעים כתוצאה מהשפעות חומרים נוספים המעורבים בממס הנדיף, כמו למשל כוויות כתוצאה מהתלקחות אדי דלק.
הממסים הנדיפים המשמשים כסמים, לא הוכרו כסמים בפקודת הסמים המסוכנים בישראל.
מצב דומה קיים בארצות הברית ובמדינות אחרות בעולם.
טיפקס
עשרות שנים מוכר הנוזל בבקבוק הקטן ומשמש בתעשיה הכימית כמדלל. המדלל אמור להאט ולמנוע את
תהליך ההתקרשות של הנוזל,
אם נחשף זה לאוויר לזמן ממושך מדי. בפועל, כמו
בחומרים רבים שהמדלל שלהם מבוסס על טרפנטין או אצטון הוא מהווה
חומר מסוכן, המחליף סם כאשר הוא נשאף.
דבק מגע
בארה"ב ובקנדה
דאגו רשויות הממשל המקומי להגביל את מכירת כמה מן הממסים הנדיפים המשמשים
כסמים.
כך למשל, הוגבלה מכירת "דבק מטוסים" לקטינים, כיוון שחומר זה משמש
לעתים קרובות כסם.
השימוש בממסים נדיפים כסם מכונה לעתים קרובות בשם "הרחת
דבק" וגורם לסחרחורת, טשטוש והרגשת שיכרון.
ממסים נדיפים המשמשים להמסת דבקים כמו טולואן, בנזן, אצטון, בנזין ודומיהם, גורמים לנזקים בריאותיים
כבדים ביותר הכוללים נזק עצבי ומוחי
משמעותי וסיכון גבוה במיוחד למוות פתאומי אפילו בצריכה לטווח קצר.
יוצאים
מכלל זה החומרים הנדיפים המשמשים ברפואה, כמו גז הצחוק או האתר ששימש בעבר להרדמה ויצא משימוש
בגלל דליקותו הרבה.
בעבר הטושים שמשמשים את הילדים בצביעה הכילו ממס שנקרא קסילן.
קסילן מורכב מאותה טבעת בנזנית מסרטנת. בשנים האחרונות ולאחר הרבה תלונות,
הופסק היצור של הטושים עם קסילן, למיניהם, והוכנס נוזל אחר יותר ידידותי.
קשה מאוד לעקוב ולשמור על בני הנוער, אבל אפשר לחלק את זה לשניים.
אחריות ההורים ואחריות בני הנוער.
ההורים צריכים להקדיש יותר זמן לשיחות ולהבין מה קורה עם הילדים שלהם.
להסביר את הסכנות, את החשיבות של שיתוף ההורים, מה מותר ומה אסור. אצלי בבית הייתה תמיד דלת פתוחה.
דיברנו ועדיין מדברים על כל דבר גם כדי להחכים וגם כדי ללמד.
אני כותב על זה הרבה פעמים על הצורך להיות עם הילדים ועם יד על הדופק.
לא להשאיר את הכל לשיקול דעתם של בני הנוער שחושבים שהם יודעים הכל.
ומה שמרגיז אותי יותר בעניין זה שאנחנו ההורים היינו בגיל הזה, אנחנו יודעים מה זה למרוד בגיל העשרה.
צריך להיות יותר מעורבים בחיים של הילדים שלנו.
והנוער שצריך לשתף יותר את ההורים בבעיות, בהתלבטויות.
להבין שהורה מנוסה שעבר את התקופה הזו כבר בחייו יכול לייעץ יותר טוב מחבר בין אותו גיל.
לא להיסחף לעדר שעושה דברים כי זה COOL.
להבין שיש דברים לא הגיוניים בעליל בעליה על גג מבנה ושאיפת גז מזגנים.
מלבד מעשה הקונדס של פגיעה ברכוש של מישהו אחר, זה יכול לגרום למוות במקרה הגרוע ולנכות
קשה במקרה הטוב.
אפשר לעבור את הגיל הזה בכייף ואפשר להשאר עם צלקות לעד.
כל אחד בוחר את דרכו, אני מקווה שאחרי שאנשים יקראו כאן את הסכנות
תגיעה גם התובנה.
עריכה - תודה לכל מי שהמליץ ולכל מי שקורא את מה שכתבתי.
אני חושב שזה צריך להגיע גם להורים וגם לבני הנוער כדי שישמרו על עצמם
ולא יעשו מעשים שיצטערו עליהם בעתיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
