כולנו חרדים
לפרטיות שלנו.
למרות שהיום אפשר
לומר שפרטיות היא כבר עניין שכמעט ולא קיים.
הפרטיות היחידה
שנותרה היא אותה אופציה לאפשר לאנשים להיכנס
לבית שלנו באופן
פיסי ולהחליט את מי אנחנו רוצים לארח בסלון ביתנו.
כל מי שקונה ברשת,
נכנס לחשבון הבנק שלו באופן מקוון או אפילו לחשבון
המייל שלו, יודע
שהמערכת שהוא עומד מולה, מבקשת ממנו סיסמא ושם משתמש
ברמה הכי בסיסית.
מה קורה לארגונים
ולמדינות?
במערכות הביטחוניות
יש מנגנוני בקרה ובדיקה שלא נותנים למידע מקוון לזלוג החוצה.
זה לא אומר שמי
שרוצה לא יכול לקחת הביתה חומר מסווג, ראה מקרה החיילת ענת קם.
אבל האתגר גדול.
גדול מאוד.
אתגר כפול. לשמור
על המידע מבפנים, זה האתגר של המערכות הפנימיות שנועדו
להגן על החומר
הרגיש ואתגר לאלו מבחוץ שינסו לעשות הכל כדי להשיג את
אותו מידע פנימי
לשימושם או לשימושם של אחרים וכאן הם מתנהגים כמו אותם
שכירי חרב שיביאו
לאדונם את מבוקשו אלא שהפעם הם יחליפו את השריון והחרב
או האפוד והנשק
במקלדת ועשר אצבעות זריזות המחוברות למוח חריף וחכם.
גם בתעשיה לעיתים לפרטיות יש גבול.
בחברה שאני עובד
בה, יש הרבה אנשים עם אמצעי תקשורת חכמים כמו סמארטפונים, גם
אורחים מכל מיני מקומות שבאים להתפעל מדברים שרואים רק אצלנו מצויידים בציוד תקשורת חכם.
בכל מקום אסטרטגי יש שילוט שאומר "אסור לצלם" בשלוש שפות ומתחת נוסף המשפט
"הפרטיות שלך חשובה לנו שמור על הפרטיות שלנו" שוב בשלוש שפות.
המכשירים האלו מלבד
היותם מצוידים במצלמה, באמצעות ידע מספיק יכולים לשמש
כאמצעים לריגול
תעשייתי.
בהיותי עובד במקום
שבו הטכנולוגיה תמיד חדשנית ובמקום ראשון בעולם, הדרישה היא
לשמור על המידע
בפנים.
זה לא מידע ביטחוני
גרידא, אבל אם הוא יפול לידיים לא נכונות הוא יכול להסב נזקים במיליארדים
לחברה ולמדינה.
התכנסנו קבוצה של
אנשים שמבינים עניין ומצאנו פיתרון שכל מי שיכנס למקומות מסויימים
עם סלולרי חכם
יצטרך לאפשר לנו לשבש את המכשיר כך שלא יוכל לשדר החוצה
והשיבוש יהיה גם
במצלמה המובנית כך שהיא תושבת למשך כל זמן השהייה של
האדם במקום.
אולי אמצעי יותר
פשוט היה להפקיד את הסלולרי במח' הביטחון בכניסה ולקבל אותו
בחזרה ביציאה. זו
פגיעה בפרטיות כפי שאנחנו רואים את זה כמדיניות בחברה.
לכן הפיתרון שמצאנו
הוא יותר "אלגנטי", מאתגר, שקוף ומאובטח לעין ערוך.
הרבה אנשים הדורשים
בחופש הדיבור והמידע קמו להגן על האתר ויקיליקס.
ויקיליקס החל את דרכו
בסוף 2006 כפלטפורמה המאפשרת להדליף לרשת בצורה מאובטחת ואנונימית
מסמכים שחושפים התנהלות
בעייתית של מדינות ותאגידים.
אתרים המדליפים מידע
ומסמכים הם אתגר עולמי לארגוני הביטחון.
הרשת משנה את כללי המשחק
בעולם הריגול,
אם פעם היה צריך
לאמן סוכנים שיחדרו למדינות שונות וישתילו אמצעי האזנה והקלטה
מסוגים שונים, היום
הכל נמצא ברשת.
יותר מרגיז שרוצים
לתת לאתר ולעומד בראשו פרס נובל.
לדעתי אתר כזה
שמדליף דברים שקורים בין ראשי מדינות ובין המדינות עצמן לא ראוי
לשום פרס שבעולם.
אתר כזה שבראשו עומד אדם שמורשע בפלילים לא ראוי לכבוד
הזה של פרס נובל.
גילויים כמו שהוא
מצא לכאורה, למרות שהתקשורת חגגה על הממצאים כמו שהיא חוגגת
תמיד כעוף העט על
טרפו, היו ידועים ברובם לכל מי שצריך היה לדעת.
למה פלוני אלמוני
צריך לדעת מה חושב נשיא ארה"ב על ביבי או ברק? במה זה מועיל
לציבור הרחב?
להיות רובין הוד של
כל מערכת בעולם, זה לא תמיד כבוד גדול.
לגנוב מאחד ולתת
לשני עדיין משאיר את "רובין הוד" תחת ההגדרה של גנב.
יש צורך בגילוי
האמת לבוחרים ולאזרחים כמובן, אבל יש מידע שלא תורם לאף אחד
בטח לא לאלו
שמחפשים מידע כזה כדי להזיק לאחרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
