בבוקר/צהריים שלפני ההפגנה נסענו לתל אביב.
היינו בנמל המשופץ.
להסתכל על הגלים, לשמוע את שאונם ולפנות מקום במחשבות.
כאילו הכל כזה בלאגן אבל הצפיה בים והרעש המונוטוני עושים שקט בראש.
מקום לנקות מחשבות ולזרוק לים את מה שלא צריך באותו הרגע.
"פסולת מחשבתית" שזה המקום להשליך אותה.
ועם המראה של הגלים לא יכולתי שלא לדמיין את מה שקורה כרגע במדינה
ולהשוות את זה לים ולגלים.
היו גלים שהתנפצו על שובר הגלים כאילו מנסים לשבור אותו והיו כאלו שעברו אותו.
כמו אותם אנשים שקמו מהכסאות בסלון והלכו והפגינו והראו שאיכפת להם
התנגחו בעצלות שלהם והתעלו על עצמם כמו הגלים שעוברים מעל המזח.
חלק מהגלים התנפצו אחד בשני.
יש את הגל המגיע לשובר גלים ואת זה החוזר משם.
כמו ימין שומאל, טוב ורע, כן ולא.
התנגשות פיזית שההעדפה שלי היא שתישאר רק שם בים בין הגלים ולא ביננו האנשים
כי כולנו בסוף רוצים רק טוב.
והים לא היה שקט, דגל אדום נראה על החוף.
כמו מה שקורה כרגע, לא שקט אבל זה לא ים סוער עם דגל שחור.
הצבע האדום של הבד מכוון לעיניים של כל אותם אלו שלא רואים כלום, אולי האדום יעורר אותם.
וכשעמדתי על המזח הגבוה צופה למטה על הגלים חשבתי על אותם אנשים שיש להם מספיק בשביל כולם.
הם יושבים מעל הים הרוגש ומעל הגלים, יש להם מגדלים וגשרים, עסקים, כסף, הון. והם מסודרים בחיים.
המחשבות עשו אותנו רעבים והלכנו לאכול באחת ממסעדות הנמל.
אין לי תמונות של המחאה בת"א, צילמו מספיק תמונות מכל הכיוונים ובכל מיני צבעים.
אני מקווה שלא נשאר בסוף רק עם תמונות וזיכרונות מקיץ חם, אוהלים והפגנות של מאות אלפים.
וכמובן כמה תמונות להמחשה של כל המלל מלמעלה.
טיילנו גם באזור רחוב הירקון והתחבר לי עוד משהו לסופהשבוע.
עברנו ליד הקונסוליה הטורקית.
התעכבתי קצת כדי להסתכל על הבניין המגעיל (לטעמי) על גדרותיו ומצלמותיו.
צילמתי את הדגל וחשבתי לעצמי שלא הייתי שם אף פעם וגם לא אהיה שם.
זה המקום היחיד הכי קרוב לטורקיה שאני מוכן להיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
