התחלתי בסימסטר קיץ 2009.
עברתי את סימסטר קיץ 2010
וגם את זה של 2011.
שנתיים מאחורי עם כמעט 2/3 תואר.
הרבה אנשים הרימו גבה, למה אתה צריך בכלל ללמוד?
ואני הסתכלתי קדימה.
רוצה את הלימודים, זה מעניין אותי וזה בכלל כייף לבוא הבייתה אחרי השיעור
ולעשות שיעורי בית, להגיש עבודות, לקרוא ולעשות מבחנים...
הרצאות מעניינות (אני לוקח מסלול שמתאים לי ומעניין אותי ולא דברים סטנדרטיים)
שיעורים לא פשוטים, נכון שזה לא הפקולטה להנדסה בטכניון אבל אני לא צריך את זה, הייתי כבר שם.
אוניברסיטה פתוחה היא עולם אחר.
כל הגילאים, כל הרמות, הרבה שפות, הרבה עדות.
גברים ונשים נערים ומבוגרים.
אבל דבר אחד אין שם.
אין הגשת עבודות בחברותא.
כל אחד לעצמו, שוקד על הכנות המטלות והגשתן למרצה.
עבודה עצמאית, בשקט.
כמו ילד שמחכה ליום הראשון בכיתה, כך אני מחכה לכל תחילת סימסטר.
התרגשות, חיוך, עלעול בספרים החדשים שהתקבלו בדואר.
הכנת מחברת מסודרת, עטים, מרקרים.
פתיחת תיקייה במחשב הנייד לכל קורס חדש.
תכנון הימים של הקורסים עם ימי העבודה, לא משימה קלה אבל אין דבר העומד בפני.
מאוד מעניין אותי כל עניין הפוליטיקה במדינה.
כולנו פרשני כורסא מול הטלויזיה אבל האם אנחנו יודעים באמת מה קורה שם?
ממש לא, תאמינו לי.
לימודי הקורסים ב"מינהל ציבורי" , "ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל" , "יחסים בין לאומיים"
"המזרח התיכון בימינו" (לפני עידן האביב הערבי, עכשיו הכל התערבב שוב) וקורסים במדעי המדינה
הם הדברים היותר מרתקים שאני לומד וכל כך מעניין אותי.
אנחנו חיים במדינה לא שפויה, לא דמוקרטית בעליל ואני מוכן להוכיח זאת שחור על גבי בלוג.
מפלגות, אינטרסים, חוסר בחוקה, דת מול מדינה, ערבים, יהודים, דתיים וחילוניים, שסעים חברתיים עמוקים
מימים ימימה וגם כאלו חדשים ועוד ועוד.
כל זה הופך אותנו למקום שונה מכל העולם.
מקום שצריך ללמוד לימודים אקדמאיים בנושאים כמו ממשל ופוליטיקה כדי להבין, או לנסות להבין
מה חושבים שם למעלה, וללמוד מינהל ציבורי כדי להבין מה קורה בשלטון המקומי
וגם אז זה לא תמיד נהיר.
גם השנה התיק היה מוכן, התחלתי ללמוד כבר בשבוע שעבר.
כל כך כייף שיש רק דבר אחד שיכול לעלות על הכייף הזה והוא לא קשור ללימודים...
לכל מי שהתחיל ולכל מי שחושב להתחיל ללמוד, שיהיה בהצלחה.
תשכילו, תלמדו ואין חשיבות לגיל, זה פשוט תענוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
