Forks over Knives.
לא מדובר על סכו"ם כמו שאנחו מכירים אלא במובן אחר.
האם עדיף להשתמש נכון במזלג או להיות תחת סכין המנתחים?
זה הפירוש הנכון למשפט.
כבר כתבתי בעבר על התזונה שאנחנו אוכלים וחשופים לה כל יום.
פרסומות של חברות החלב על כך שחייבים לצרוך 3 מוצרים ביום כדי לספק את כמות הסידן שהגוף דורש.
מזמן הוכיחו שהכל שטויות.
סידן יש בירקות ופירות. אלא מהי?
לך תשכנע ילד לאכול כרובית או ברוקולי כשהמדפים בסופר צועקים (בשקט) עם אריזות
צבעוניות בצבעי פסטל ומציגות לראווה מילקי, פרילי, שטוזים, מוצרי חלב מכל הסוגים והצבעים.
עד לפני כשלוש שנים לא היו תוויות על האריזות של מוצרי המזון שסיפרו לנו מה המרכיבים שיש במוצר.
כמה קלוריות, כמה מלח וכמה סוכר. מה זה צבע מאכל E והאם "בטעם פירות" אומר שיש צבעי מאכל
וחומרי טעם של פרי או יש באמת חתיכות פרי? מכניסים כמה חתיכות פרי קטנות וכותבים באותיות קידוש
לבנה "מכיל פרי" כשבאמת יש שם כמות מזערית של פרי שמחפה על כל התוספים שמוכנסים לשם.
בהמשך לסרט שכתבתי עליו בעבר Food inc המראה את תעשיית המזון בארה"ב, ומה מעוללים שם למזון שלנו
ובדרך גם איך פוגעים בחיות, וזה אגב קורה ברוב העולם המערבי, יש סרט שנקרא בשם Forks over Knives
ואחד המשפטים החזקים שם שחרוט לי בראש, אומר כך:" הדור הנוכחי יחיה ברובו פחות ממה שחיו הוריו..."
זו התמצית של סרט באורך שעה וחצי המדבר על דברים שקורים איתנו בנושא התזונה.
בישראל המונח האנגלי Diet מתורגם מייד לדיאטה.
כשבפועל זה אומר צורת תזונה ולא קולה דיאט או מאכל/משקה דיאטטי אחר.
בארה"ב המינוח מראה על אורח חיים ותזונה נכונה ולא דיאטה להרזיה.
התזונה הלקויה, שלא לדבר על פושעת, פוגעת ברוב המקרים בצורה לא הפיכה.
אנשים האוכלים לא נכון ולא משלבים ספורט, אפילו הליכה של חצי שעה ביום, כאורח חיים, חוטאים לעצמם ולסביבה.
עזבו אותכם מהמספרים העצומים שההשמנה עולה לתקציב המדינה.
התקציב הוא משהו שאף אחד לא מבין בו כלום.
אבל אני חייב רק פיסקה אחת על זה.
אנשים שמנים או לא בריאים, מכבידים על כולנו. לא ברמה הפיסית כמו שהרצה בזמנו ביבי כשר אוצר
על משל הרזה (המגזר הפרטי) הנושא על גבו את השמן (המגזר הציבורי) אלא במחיר היומיומי.
כדי שאנשים שמנים/חולים כרוניים יוכלו לתפקד בחיי היומיום הם זקוקים לתרופות.
אנשים שמנים צריכים וצורכים תרופות ליתר לחץ דם, כולסטרול, מחלות לב וסוכרת.
המחלות הכרוניות האלו פוגעות בהם ביום יום, מה שפוגע בכל אחד מאיתנו בצורה עקיפה.
הפגיעה היא כלכלית, אנשים חולים במחלות הנ"ל לא יכולים לעבוד כמו אנשים בריאים, הם יותר חשופים למחלות,
זקוקים ליותר ימי מחלה והעדרות מהעבודה, לימודים, ולכן זו מעמסה על כולנו, כמו אותו אחוז קטן העושה מילואים
בעוד האחרים חיים על הטרמפ הזה שיש מישהו אחר שיעשה את המלאכה בשבילם. כאן אין מישהו אחר.
תקציב המדינה מושפע גם מההחלטה על תרופות בסל הבריאות.
בארה"ב, מוציאים יותר מ-120 מיליארד דולר בשנה על כל נושא התרופות, אישפוזים, מחלות כרוניות
וביטוחי בריאות כדי לתמוך אנשים חולים מהמחלות המתוארות למעלה.
אבל נחזור לפרקטיקה.
מחקר מקיף שנערך לפני 30 שנה בסין ומחקרים תומכים אחרים שנערכו על אנשים שגדלו במזרח, ביפן, סין,
קוראיה וגם בפיליפינים מצא שינוי בתחלואה של התושבים.
אם קודם התחלואה במחלות לב הייתה 15 אנשים בכל יפן! עם השנים יש שינוי לרעה.
אנשים היו בריאים במשך מאות שנים עד שהמודרניזציה הגיעה לשם.
ארוחה משפחתית שהייתה מורכבת ברובה מפירות וירקות ומעט מאוד בשר או עוף שמרה על בריאות האנשים.
העליה בצריכה של חלבונים מהחי (בשר בקר בעיקר) וירידה באכילת ירקות ופירות עשתה את כל ההבדל.
במשאל רחוב שנערך בעשרים מדינות ברחבי העולם נשאלו עשרות אלפי אנשים למה אנחנו אוכלים בשר ולמה שותים חלב.
99% מהתשובות היו "אכילת בשר כי הוא משופע בחלבון" ו"שתיית חלב כי יש בו הרבה סידן".
סידן וחלבון יש ובאופן מספק גם בצומח.
האם יש פיתרון? איפה הכל מתחיל? מה צריך לעשות?
אני לא מתיימר להיות רופא ואני יודע שיש מחלות תורשתיות וצריך להאכיל את כל העולם ולכן מגדלים חיות
כמו פרות, עופות ודגים בצורה מהירה כדי לספק את התצרוכת העולמית, אבל...
כאן קיים האבל שמבדיל בין חיים למוות. הכי פשוט שאפשר להגיד את זה.
נכון שהסביבה המתועשת שלנו משפיעה על אורח החיים ובכולנו יש גנים שגם אם לא נעשה כלום יש לנו סיכוי
לקבל איזו מחלה קשה עם הגיל העולה.
כדי שנוכל לקפוץ מעל המשוכה הזו האורבת לכל אחד מאיתנו במעלה הדרך, צריך לאכול נכון.
לאכול פחות שומנים, להימנע ממתוקים, להימנע מבשר בכמות גדולה, מלח ובצקים.
בצירוף מעט התעמלות פשוטה גם ללא מכוני כושר, אפשר לנצח את הצרה הזו.
אפשר להיות בריא ולחיות עד גיל מבוגר בצורה בריאה טובה ומכובדת.
לא להכביד על הסובבים אותנו, להסתפק במועט, לא לחיות את הרגע אלא לחשוב קדימה.
בידינו אותו מפתח לסוויץ' של ON ו-OFF לכל מה שקורה איתנו.
כשאומרים למישהו "קח את העתיד בידך" זה לא כולל רק לבחור מקצוע, מקום עבודה, מקום מגורים
או בן/בת זוג. זה אומר לקחת אחריות על מה שהוא עושה כל יום גם מבחינת התזונה.
להיות מודע לגוף, מה צריך כדי לספק לו את האנרגיה שהוא דורש בצורה האופטימלית בלי להגזים.
בכל תחום בחיים אין דבר מוגזם שהוא טוב.
אפילו לא בסקס...מאבדים את הכייף 
כולנו יודעים ששמן זית מועיל לגוף ועדיף על פני שמנים אחרים.
מחקרים שנעשו ע"י רופאי לב בעולם נמצא מדד שנקרא "מהירות זרימת הדם בגוף".
נמצא ששמן זית מאיט את זרימת הדם בגלל צמיגותו ובכך פוגע בלב.
כשהוסיפו את אותו שמן זית לסלט ירקות, מה שנקרא "סלט ים תיכוני" נמצא שמהירות הדם גדלה וצמיגותו
פחתה וזאת בזכות הירקות שאנחנו אוכלים.
הירקות והפירות מועילים לגוף ועוזרים לו ביום יום.
בהרבה פוסטים שלי אני אומר שהחינוך הוא המקור לכל מה שקורה בחיינו מטוב ועד רע.
החינוך אחראי על הספקטרום של מעגל החיים מסביבנו.
חינוך מבחינתי כולל גם חינוך לתזונה נכונה.
מה שנלמד את הילדים שלנו, הם יקחו את זה לעתיד יחיו נכון ויחנכו את ילדיהם באותה צורה.
הגיע הזמן שניקח את האחריות לידיים שלנו ונעשה מה שהגוף דורש ולא מה שהעיניים רואות.
אני בטוח שהרבה מכם חושבים שמאוד קל להגיד את הדברים וקשה מאוד ליישם.
שום דבר לא קל בחיים אבל חשוב איך לוקחים את העניין וכמה מחשבה מקדישים לו.
הגוף שלנו הוא המכונה הכי מופלאה הקיימת, כל חלק בנפרד וכולו ביחד.
הגוף יודע מה הוא צריך והוא מאותת לנו בכל מיני דרכים.
אם נלמד את הדרכים והצורות הנכונות, נדע להאריך ימים, להרגיש מצויין ולהנות מכל יום כאילו היתה זו שנה שלמה.
(קישור לשתי דקות וחצי של הסרט, באנגלית, אבל לא נדרש תואר אקדמאי כדי להבין את המדובר)
בריאות לכולם והקדישו מחשבה לעניין, זה לא כל כך מסובך וקשה.
"תנו לאוכל להיות התרופה שלכם" (היפוקרטס)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
