בצעירותי הרחוקה עבדתי במהלך קיץ אחד במפעל גדול.
שם לראשונה הבנתי את ההבדל בין המושגים "עובד חברה" ו"עובד קבלן".
כעובד קבלן, הייתי בצד שמקבל פחות.
פחות ביגוד לעבודה (הייתי צריך לקחת לכביסה את בגדי העבודה לעומת כביסה שנעשתה לעובדי החברה)
פחות כבוד (התייחסות כאל מישהו סוג ב' כי אותך אפשר לפטר בכל רגע מול עובדי החברה שמאורגנים בוועד עובדים)
פחות משכורת (יש 10 כמוך שיסכימו לעבוד כאן במשכורת כמו שלך)
פחות חופשה (כדי לקבל משכורת טובה יותר צריך לעבוד יותר ולהיות בחופש פחות)
פחות מכל דבר.
לעומת זה היו גם דברים יותר.
יותר עבודה (אתה לא יכול להגיד לא אחרת תפוטר לאלתר)
תשלום גבוה יותר על אותה ארוחה (אותך המעסיק לא מסבסד ולכן עלות הארוחה גבוהה יותר מעובד חברה)
יותר תלונות מצד חברייך ל"קבלנות" מטבע הדברים.
יותר עובדי קבלן שיעשו יותר עבודה כדי שעובדי החברה יעשו פחות ויקבלו יותר...
יש מפעלים, לדוגמא "מפעלי ים המלח" שם יש סוג שלישי של עובדים, דברים שפחות מפורסמים.
"המעמדות" שם מסודרים בהיררכיה הבאה:
1. עובדי חברה
2. דור ב'
3. עובדי קבלן
עובדים מסוג של "דור ב' " הם עובדי חברה שגוייסו מאוחר יותר ולהם אין את כל התנאים של עובדים
מ"דור א' " וגוייסו כמה שנים קודם.
כלומר גם בין עובדי החברה יש מעמדות, למרות שכולם עושים את אותה עבודה, המשכורות והתנאים שונים
בין שני חברים לעבודה.
הרבה שנים כבר אני נמצא בצד השני של המתרס, כעובד חברה.
אני רוצה לספר על שרה ויואב.
במקום העבודה שלי יש הרבה מאוד פינות קפה.
בכל פינת קפה יש תמי 4 משפחתי על שולחן או כאלו רצפתיים העומדים עצמאית ומספקים מים חמים וקרים.
בכל פינת קפה יש סלסלאות מלאות בתיונים, שקיות קטנות של סוכר, ממתיק אחר, כוסות חד פעמיים
לשתיה חמה וקרה, כפיות חד פעמיות ומפיות.
התחלופה של הדברים היא גדולה מכיוון שיש הרבה מאוד אנשים.
שרה היא עובדת קבלן, עובדת ניקיון ממוצא אתיופי.
כל היום היא דוחפת עגלת פלסטיק כבדה עם פח, מטליות לניקוי רצפה, מגב, שקיות זבל ושואב קטן.
היא אחראית לניקוי חלק מהקומה ובה גם 3 פינות קפה.
יצא לי כמה פעמים לראות את שרה בפעולה. היא מנקה בצורה יסודית ומנסה לעשות את זה בצורה
שלא תפריע לאנשים המשתמשים בפינות הקפה שבאחריותה לנקות.
בצניעות אופיינית לעדה האתיופית, ובשקט היא מבצעת את עבודתה על הצד הטוב ביותר.
אני מאמין שהיא משתכרת משכורת מינימום במקרה הטוב.
באחד בימים היא חיכתה כמנהגה עד שתנועת העובדים תהייה מועטה באזור פינת הקפה כדי לנקות.
אחד העובדים, יואב, היה באמצע הכנת הקפה בעודו צוחק עם שניים מחבריו לצוות.
הוא לא שם לב ושקית הסוכר הקטנה נשפכה ברובה על השולחן שעליו מונחים כל "עזרי הקפה" וחלק מהקפה בכוס
נשפך על השולחן.
יש מפיות וניתן לספוג את הקפה ולזרוק את זה לפח אבל יואב אמר "יש כאן עובדי ניקיון, בשביל מה הם כאן?"
לכל צחקוקים של חבריו ושלו.
שרה עמדה בצד בעיניים מושפלות וחיכתה שהם ילכו משם כדי שתוכל לנקות.
כמה עובדים התעמתו עם יואב על הצורה הבוטה שהוא מדבר ומתנהג וספגו את שאריות הקפה במפיות.
כשהם עזבו את המקום שרה דחפה את עגלת הניקיון לכיוון וניקתה את השולחן כולו כאילו לא קרה כלום.
כמה ימים אחרי המקרה שרה עשתה את עבודתה כרגיל והגיעה זמנה לצאת להפסקת אוכל.
כמו בכל יום היא מצאה פינה שקטה בקצה אחת מפינות הקפה הוציאה את הסנדוויץ' שלה ואכלה.
הפעם קרה משהו אחר.
בהוציאה את האוכל מהתיק, אחת מידיות התיק נתפסה בעגלה ותכולת התיק נשפכה על הרצפה תוך
שהיא מפילה את הדלי והמגב והרעש משך את תשומת הלב של חלק מהעובדים שהיו שם במקום.
שרה מיהרה לאסוף את התכולה אבל כנראה שהיא לא הייתה מספיק מהירה בתגובותיה
ואולי היה שם חשש אחר...
מהתיק נשפכו החוצה כשני חופנים של שקיות תה (כאלו מהפשוטים של ויסוצקי), מעט כוסות חד פעמיות
ועוד כ-20 כפיות פלסטיק, ועוד כ-20 שקיות סוכר קטנות.
היא הייתה מאוד נבוכה ולא נתנה לאף אחד להתקרב אלא פשוט דחפה את הכל לתוך התיק, לקחה אותו
ומיהרה לשירותי הנשים בסמוך. היא יצאה משם אחרי שעה ארוכה דומעת, מושפלת מבט ונראה היה שהיא
מחפשת את ה"בור" הכי עמוק להיות בו באותו הרגע.
עוד באותו יום נערך בירור לשרה על "מעלליה" וחיפשו אם היא לקחה עוד דברים לביתה.
לא נמצא שום דבר אחר לדעתי, אבל כדי שכולם "יראו וייראו", שרה הייתה הקורבן שנשלח הבייתה.
אישה אלמנה עם 5 ילדים בבית, איבדה את פרנסתה בגלל כמה שקיות תה, כוסות חד פעמיות וכמה כפיות פלסטיק.
כל דבר צריך להינתן במידה, כאן זה היה שעיר לעזאזל והעונש היה לא פרופורציונלי.
יום לאחר מכן קיבלנו אימייל המספר כי פיטרו עובד קבלן בשל "גניבה ממעביד"...
מאותו יום שרה לא נראתה יותר במסדרונות.
לגנוב ממעביד עם או בלי מרכאות זה משהו שאסור לעשות.
ראיתי עובדים שסרחו ופוטרו.
ראיתי יותר עובדי קבלן שנזרקו בגלל דברים קטנים כאלו, כדוגמת שרה.
ראיתי פחות עובדי חברה שסולקו בבושת פנים על דברים גדולים ולא רק לקיחה
של כמה שקיות תה וכפיות פלסטיק.
עצוב שעובדי הקבלן הם העבדים המודרניים ללא תנאים סוציאליים והטבות בסיסיות ונתונים לחסדי המעסיק שלהם
היכול לפטר אותם מהיום למחר, לא לדאוג לתנאים מקובלים בשוק העבודה ולא להתייחס אל האנשים
האלו כמו עובדים אלא כמו עבדים.
מצד שני אני לא חושב שהמדינה צריכה לתחזק עשרות אלפי אנשים שמוגדרים כעובדי קבלן, אבל
אסור למדינה להשאיר אותם לחסדי מעסיקיהם אלא לדאוג לכך שכל עובד במדינה ולא חשוב
באיזה מגזר הוא עובד או ע"י איזה מעסיק, שיופרשו לו כל התנאים הסוציאליים החל בדמי הבראה
דרך מתנות לחגים וכלה בפנסיה.
עבדים היינו לפרעה לפני אלפיים שנה, אסור לחזור על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
