"עשיית כסף לא יכולה להיות העיסוק
התמידי של האנושות מהסיבה הפשוטה
שאין שום דבר לעשות עם כסף חוץ מלבזבז
אותו. ואנחנו לא יכולים להמשיך לבזבז.
בשלב מסוים נגיע לנקודה שבה נרגיש
תחושת רוויה, או תחושת גועל, או שתיהן.
אבל בעצם - האם נגיע אליה?".ציטוט מספר חדש של חוקר כלכלה אמריקאי.
לטענתו ישנם שבעה מרכיבים בסיסיים:
בריאות, ביטחון, כבוד, אישיות, הרמוניה עם הטבע, ידידות ופנאי
שחשובים יותר מתרבות הצריכה שאנחנו חיים בה.
אם היינו חותרים להשיג את המרכיבים האלה במקום לנסות לאגור עוד ועוד כסף
ומוצרי צריכה,
החיים שלנו היו נראים אחרת, היינו צריכים לעבוד 3 שעות ביום ו-15 שעות שבועיות.
בכל שאר הזמן היינו צריכים לעסוק בבריאות שלנו, בחינוך בתרבות הפנאי ובכל מה שיכול לעשות אותנו מאושרים
כמו חיי משפחה בריאים יותר, להקדיש יותר זמן למשפחה לביחד הזה שחסר לכולנו.
אם אנחנו מסתכלים על אנשים העובדים ונמצאים בעשירונים העליונים הם ברובם בעלי מקצועות חופשיים
או עובדי הייטק. אנשים כאלו לא סובלים ממחסור אבל עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה.
אם כך, למה צריך לעבוד קשה? למה צריך להרוויח יותר כסף?
התשובה היא כדי לבזבז אותו.
אנחנו נמצאים כמו במעגל קסמים. עובדים יותר שעות כדי שיהיה יותר כסף לבזבז יותר
וחוזר חלילה.
בסריקה שטחית מאוד של מדפי המוצרים בסופר והחנויות אפשר לראות המון מכל דבר.
הרבה סוגים של חטיפים, שמן, אבקות כביסה, מתוקים, דברי מאפה, לחמים ומה לא בעצם?
שנים גדלנו על במבה. עכשיו יש במבה עם נוגט ובמבה עם במבה.
חטיף בטעם גריל, חריף, חמוץ מתוק.
שוקולד עם 70% קקאו ושוקולד חלב ומריר עם אגוזים ועם פצפוצים.
עשרות סוגים של דגני בוקר מהפשוטים ביותר ועד המתוקים ועם קרמים וסלטה עם פליק פלאק לאחור.
אבקות כביסה שמסירות 101 כתמים ואם יש לי רק כתם אחד או אם יש לי 102 כתמים?
נעלי ספורט עם כריות ג'ל ושרוכים כתומים ואחרים עם משטחים מיוחדים שמתאימים לספורטאים
אולימפיים ולא לכל ילד או אדם שהולך איתם כדי להגיד שזה כמו שחקן הכדורסל המהולל מייקל ג'ורדן.
רק שמייקל אולי זקוק לנעליים האלו לשחק טוב יותר בעוד הקונה הסטנדרטי זקוק להם עבור תרבות ה"שופוני".
אני לא רוצה להיכנס אפילו לכמות המכוניות הנוסעת בכבישים בארצנו ובכל העולם, ובעצם הכל בכל מכל כל.
מבחר חסר גבולות.
התנהגות חסרת אחריות מצד כולנו.
נכון שאפשר להאשים את המפרסמים שיודעים להכין קמפייני פרסום המגרים את הדימיון שלנו
ורוצים לתת לנו את ההרגשה שאם לא נקנה את המוצר החדש אנחנו נפסיד את כל החוויה שכוללללללם
חשים בה מיד עם רכישת המוצר.
מקררים היו פעם מחזיקים 20 שנה היום אולי 5 שנים לא כי הם לא טובים פשוט עושים אותם בצורה
כזו שלא יהיה כדאי לתקן ונחליף אותם לחדשים יותר, גדולים יותר ונוחים יותר.
אם צרכנים היו מתקנים ולא זורקים או עושים טרייד אין זה לא היה קורה. אבל למה לא?
יש את האפשרות הרי אנחנו עובדים כמו חמורים מבוקר עד ערב כדי שנוכל לקנות עוד ועוד.
מלבד הריצה אחרי אותם דברים יש שתי סיבות שכולנו צריכים לחשוב עליהם למען הילדים שלנו
והילדים שלהם.
סיבה ראשונה היא שהעולם הופך להיות פח זבל אחד גדול של מוצרים שנזרקו ואין בהם שימוש.
וזה כולל את הזיהום שהם גורמים לטבע מעל ומתחת לקרקע.
סיבה שנייה היא דילול המשאבים הקיימים במהירות עצומה כך שלא תהייה ברירה אלא להעלות מחירים
של מוצרים כי הם לא יהיו בנמצא או היצור שלהם יהיה יקר מדי.
לסיבה השנייה יש השלכה מיידית לחברה, בעצם לכל חברה בעולם המודרני.
יצירת מעמדות.
מעמד של יכולים ואחר של לא יכולים.
במילים אחרות עניים ועשירים.
מה שקורה עכשיו ובשנים האחרונות לא רק בישראל.
לא חושבים על העתיד חושבים על עכשיו וכמה שיותר.
לקנות כאילו אין מחר, לקנות ולא לחשוב על מה אנחנו משאירים לאותו דור צעיר שבעצם
רואה את ההתנהגות שלנו ויעשה אותו הדבר כי הוא לא מכיר משהו אחר.
ומהכלל אל הפרט. אלי.
גם אני עובד קשה כדי לתת את הכל למשפחה ולא להחסיר מהם כלום. אבל...
אני חי בצורה של עלות מול תועלת. האם מה שאני צריך מועיל לי או לא.
אני קונה את הכי טוב שאפשר אם אני צריך את זה.
כן, אני גם קונה מדי פעם בשביל הנשמה, ממש כמו בדיאטה.
אתה אוכל מה שמותר או צריך אבל לפעמים לחטוא עם כמה קוביות שוקולד...מותר.
החטאים מעטים והם אלו שנותנים את הטעם לחיים.
כשיש לך הכל כל הזמן אתה תמיד רוצה עוד, אף פעם די זה לא מספיק.
כי יצא עוד מחשב חדש ומשחק אקס בוקס עם פעלולים וטלוויזיה שטוחה דקה כמו נייר עם קישור לאינטרנט
ואולי גם למקלחת ולשירותים והמון המצאות שמעשירות את העשירים.
כמובן שיש קניות לא רצוניות כדי להיות IN.
כל הילדים בכיתה הולכים עם ג'ינס שעולה 800 שקלים, הילדה שלי תלך עם ג'ינס ב-200?
אין מצב (לא מבחינתי אלא מצידה).
הכל מתחיל כמו שאני תמיד אומר, בחינוך.
להיות צנוע זה לא אומר שצריך לגור באוהל.
להיות צנוע לא אומר שצריך ללכת בלבוש קרוע או מרופט.
להיות צנוע זה הרגל ודרך חיים ואת כל מה שאפשר לבזבז על חומריות צריך לבזבז על איכות חיים.
טלוויזיה חדשה או רכב חדש זה לא איכות חיים.
חופשה עם הילדים, לצאת איתם לסרט, ללכת עם בן/בת הזוג למסעדה או לסופשבוע,
זו איכות חיים.
זמן איכות צריך להיות בין אנשים כשבתווך אין שום קופסא (מחשב, טלוויזיה, מכונית, קניון)
תחשבו על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
