זה היה מחשב 286.
(למי שלא מבין מה זה, הנה היסטוריה על קצה המזלג:
בערך באמצע שנות ה-80, יצא מחשב תואם IBM, הוא היה הראשון ונקרא מחשב XT עם מעבד 8086.
אחריו הגיע מחשב ה-286 עם מעבד של אינטל 80286.
ואז הגיע 386 כמובן עם מעבד 80386.
הדור הבא היה מחשב "חזק" 486 מסדרה של מעבדים 80486.
לקראת סוף שנות ה-90, אינטל החלה ביצור סדרת שבבי הפנטיום שלה וכל השאר זו היסטוריה.)
נחזור למקרה.
היה לי מחשב 286 עם כרטיס קול חדש שלא היה אז לכל אחד.
אחד החברים השאיל לי משחק של סימולטור טנקים.
תכלית המשחק הייתה פשוטה, להשמיד חיילי חי"ר וטנקים שהגיעו מולך...
הצבעים על המסך היו דהויים למדי כיאה לקרבות המתנהלים בלילה.
על המסך היה חרך די רחב מואר ומולו הגיעו האוייבים מולי בדמות חיילי חי"ר, משאיות וטנקים.
שאר המסך היה שחור.
על פניו, הרגשה מוכרת מאוד, הרגשה של להיות תותחן בטנק בשדה קרב חשוך בלילה.
מבחינת חומרה ותוכנה, לאותה תקופה, זה היה נראה הכי אותנטי שיכול להיות.
אחת עשרה בלילה, כולם כבר הלכו לישון.
הבית היה חשוך למעט תאורת רחוב דלילה שנכנסה מבעד לוילון שהסתיר חלון די גדול.
שמתי אוזניות על אוזניי, הווליום היה ברמה טובה.
התחלתי לשחק.
שמעתי חלוקת פקודות, טרטור מכשיר הקשר ורעשי רקע שונים כמו רעש זחלי טנק, שהיה כמעט אמיתי.
ישבתי שם משחק בג'ויסטיק, זז מימין לשמאל משמיד מטרות.
ואז קיבלתי "מכה" בחזית...טנק ירה בי מטווח קצר.
המסך ריצד בעוצמה, נותן תחושה אמיתית של פגיעה.
הרעש היה מחריש אזניים וההרגשה הייתה מאוד מוזרה ומפחידה.
זה החזיר אותי לשם, למלחמה.
יותר מעשור, ועדיין התחושה הייתה רעה.
הרגשתי רע.
הרגשת מחנק ויובש בגרון, כאב ראש פתאומי והפנים שלי בערו.
זרקתי מעלי את האוזניות מסתכל על המסך בבהלה.
החרך שעל גבי המסך, היה צבוע באדום, דם.
על גבי החרך הופיע כתובית גדולה באדום, באנגלית. "הושמדת, אתה מת" ו-"Game Over".
יצאתי למרפסת לנשום אוויר.
בחוץ נסעו מכוניות ומעט מאוד אנשים הלכו להם.
הייתי צריך שעה קלה לשבת שם בשקט, בצינת הערב/לילה,
כדי להבין שאני "באזרחות" ולא נלחם נגד אף אחד.
היה קר אבל הראש היה במקום אחר, רחוק.
כל המראות של דם, פצועים, הרוגים, טנקים מפוייחים התערבבו לי באותו הרגע.
הדופק היה מואץ, ולקח לו זמן להרגע.
למרות הקור, הרגשתי אגלי זיעה יורדים לאורך גבי, ממש כמו אותה זיעה כשהייתי בתוך סרבל הטנקיסטים שלי.
סרבל מאובק, מיוזע מוכתם.
ההרגשה הייתה כל כך אמיתית.
רק כעבור כמה ימים הדלקתי את המחשב, מחקתי את המשחק והחזרתי את הדיסקט (כן היה פעם משהו כזה...)
לחבר שנתן לי אותו.
"לא היה לי זמן לשחק, אני מאוד עסוק..." התנצלתי
לא נגעתי במחשב תקופה מסויימת, מין רתיעה לא ברורה, או אולי ברורה בהחלט.
מאז המקרה אני לא משחק במשחקי מלחמה במחשב ולא חשוב איזה מחשב מתקדם יש לי או איזה סימולטור
מלחמה הכי טוב שיוצא לשוק.
המילואים שלי בשטחים ובמקומות אחרים, מספקים לי את כל הריגושים שאני זקוק להם כחייל ומפקד,
אני לא מרגיש צורך ממשי "לשמור על כושר" גם מול סימולטורים שונים באזרחות...
נ.ב.
ככה בקטנה, לפני כמה ימים הגעתי ל-80,000 כניסות.
כל מס' עגול ובאלפים מחייך אותי והכל בזכותכם הקוראים.
תמשיכו לבוא ולקרוא, אני אשמח לכתוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
