ילד נולד.
גדל בתוך משפחה, הורים אחים, חברים, סבא וסבתא.
גדל למשפחה נורמטיבית.
מגיע לעולם מחובר לספר הוראות.
ספר הוראות מדוקדק האומר:
ללכת לבית הספר, ללמוד, לקבל תעודה, לרכוש מקצוע, ללכת לאוניברסיטה.
אלו הוראות ברורות, "מקובלות"...
אבל יש הוראה מסויימת אחת שאפשר להתווכח עליה.
זוגיות.
את כולנו מגדלים, ביחד ולחוד בצורה דומה.
גבר צריך למצוא את בחירת ליבו.
האחת והיחידה שתהייה אשת חייל.
אם ילדיו, עקרת בית, בשלנית, נקייה (בבית ובאופן אישי כמובן)
שתהייה סקסית ונשית, אולי גם אישת קריירה ואם אפשר אז שתבוא מבית עשיר...
אישה צריכה למצוא את האביר על הסוס הלבן, עדיף על רכב יוקרה ושיהיה שחור כזה מבריק.
שיהיה בעל קריירה מוצלחת, הרבה כסף בכיס ובחשבון הבנק.
מסודר עם בית ואם אפשר וילה, יותר טוב.
הורים עשירים, חופשות בחו"ל במלונות פאר, כי לנפוש באילת ב"הכל כלול" זה בשביל
החברות בעבודה ולא בשבילה.
לקבל מתנות יוקרה ליום הולדת, מינימום טבעת יהלום או עגילים, עם יהלום כמובן.
בכולנו יש מיניות.
כל אחד וסטיותיו הטובות.
אחד אוהב חזה גדול, שני טוסיק, שלישי את שניהם ורביעי שפתיים עבות
אחת אוהבת שרירי, שנייה אוהבת קירח, שלישית אוהבת מחוייט ואחרת אוהבת ספורטיבי.
כולנו נשואים באושר ואושר או בכל מקרה מתכווננים לשם.
האם זה מה שקורה באמת?
כל זוג צעיר חולם על חתונה פעם אחת בחייו, בפועל, אחוזי גירושין העולים כל שנה.
האביר על הסוס הלבן מוחלף באדם בשר ודם, לא אביר אולי פועל, עצבני, עייף, חסר סבלנות ...
האישה הסקסית מוחלפת בעקרת בית מטופלת בילדים המשוועת לעזרה ולא מקבלת אותה
(מאותו אביר / פועל עייף וחסר סבלנות?)
כל האופוריה יורדת ונמסה ממש כמו גלידה בחום של יולי/אוגוסט.
האם אנחנו יכולים להיות אותם בני אדם מונוגמיים?
האם לשמור אמונים לבן/בת הזוג הוא משהו שטבוע בנו?
התשובה לא תמיד מוחלטת וברורה.
אני תמיד משווה את זה לדור הקודם, הדור של הוריי.
דור שהתחתן בגיל צעיר.
עבד במקום עבודה אחד במשך עשרות שנים עד הפנסיה, בתנאי שהוא הגיע אליה.
נסעו לחופשות במלונות או בתי הארחה של ההסתדרות.
לא מכירים מקומות בחו"ל.
נסעו על רכב אחד עד שהתקלקל ואז אולי היה להם כסף להחליף אותו.
מה הדור שלנו עושה?
עובד שנים בודדות במקום אחד, דורש הטבות(בצדק או שלא) וכשלא מקבל עוזב ומחפש מקום אחר.
באותה עיר, מדינה או אפילו טס לחו"ל, הולך אחרי הכסף והתנאים.
מחליף מקומות עבודה כמעט כמו גרביים.
מחליף מכשיר סלולרי כל שנה וחצי.
מחליף רכב חדש מקסימום כל שלוש שנים .
אם מתקלקלת הטלוויזיה (בעצם ה-LCD או הפלסמה) זורקים ומחליפים לחדשה.
מחליפים מחשב כל שנתיים.
שום דבר לא קבוע, הכל זמני, אירעי.
אז למה לא להתנהג כך גם בזוגיות?
כבר לא מתאים? לא מחפשים מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב, לתקן.
פשוט מחליפים.
אתרי פורנו פורחים באלפים ברחבי האינטרנט.
אתרי הכרויות צצים כל יום ובעשרות בכל השפות.
אפשר להכיר נשים/גברים לכל המטרות.
הכרות, סטוצים סתם משהו ללילה, "חברות" וכו'.
אין מחוייבות.
אין בעיה להחליף.
אין בעיה לבצע.
נכון שלא אצל כל אחד זה עובד ככה, אבל אצל הרבה זה כן...
אני יודע שאצלי עם השנים הזיקה והקרבה לזוגתי רק מתגברים.
אנחנו כמו גוף אחד, ומספיקה תנועת גבה, חיוך צידי או שפת גוף אחרת, מוכרת לשנינו
היכולים לומר משפטים שלמים, במיוחד כשאנחנו לא לבד...
כשיש לי בעיה עם הרכב אני מנסה לפתור אותה.
כשיש לי בעיה בעבודה אני מחפש דרכים, לרוב יצירתיות, כדי להתגבר עליה.
כשיש לי בעיה בזוגיות אנחנו פותרים אותה ביחד כדי לחיות טוב יותר,
כדי להתעורר בבוקר אחד ליד השניה לחייך ולחשוב "איזה כייף לנו בחיים".
ותאמינו לי, אין ושום דבר המשתווה לזה.
משפט אחד שאומר הכל:
"האתגר הגדול ביותר בחיים הוא למצוא את האדם שיודע מה הפגמים שלך,
מה השינוים שעברת ומה הטעויות שעשית , ועדיין אוהב בך הכל ..."
(מתוך "משפטים יפים, כל יום משפט")
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
