בתקופה הזו של טו' בשבט, בהרבה בתי ספר, יש חלוקת תעודות.
הילדים מתרגשים, חוששים או שמחים.
מין מבחן לכל מה שלמדו ונבחנו עד קבלת התעודה.
האם עשו מספיק?
מה יגידו ההורים?
מה יהיה כתוב בתעודה?
האם תעודת הצטיינות תתלווה לתעודת החציון/השליש?
איזו מתנה יקבלו על תעודה טובה והאם ינזפו על תעודה לא טובה?
תעודה לא אומרת כלום.
זו תמיד הייתה דעתי, בטח כילד ואח"כ כמבוגר.
אם ניקח את התעודה כמשל אפשר להסתכל על זה בהרבה צורות.
רישיון נהיגה הוא תעודה המקנה למחזיק בה זכות לנהוג ברכב.
האם כל מי שקיבל תעודה כזו יודע ומסוגל לנהוג כשורה?
כנראה שלא אחרת לא היו כל כך הרבה תאונות דרכים.
קצונה, או פיקוד בכלל בצבא, גם היא כתעודה.
חייל המגיע לפז"ם מסויים עושה קורסי פיקוד ועולה בסולם הדרגות.
אותו מפקד מקבל את האופציה לפקד על חיילים, האם הוא מפקד טוב?
יש מפקדים מעולים ויש בינוניים ולצערי יש גם גרועים.
האם אמרתו של בן גוריון "תדע כל אם עבריה כי מסרה את גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך" מתקיימת?
מניסיון שלי, ולצערי, ממש לא.
ניהול, גם הוא סוג של תעודה.
אדם הלומד לימודים אקדמאיים, משכיל, עובר עוד כמה קורסי ניהול במסגרת עבודה
או כל מסגרת אחרת, האם הוא מוכשר להיות מנהל?
התעודה לא עושה אותו להיות מנהל טוב, ממש לא.
התעודה נותנת לו את האופציה לנהל אבל האם הוא ינהל כשורה? לא בהכרח.
במשרדי מנהלים, יש כאלו השמים את שמם בראש השולחן.
שמם חרוט באותיות מוזהבות על שלט. לצד שמם מופיע תארם.
ויש כאלו שהתעודות המעידות על השכלתם או תארם נמצאים מאחור.
תמיד הסתכלתי על שתי הצורות במבט אחר.
אלו השמים את תארם בחזית, על השולחן, שכולם יראו, הם אלו השמים את התואר לפני האדם.
כמו אומרים "קודם כל אני מנהל או דוקטור או כל תואר אחר ורק אח"כ מגיע האני כבן אדם."
אלו השמים את התעודות שלהם מאחור, תלויות על הקיר, ואולי אפילו מעט בצנעה,
מכריזים על האדם שלפני התעודות, כל השאר מגיע אח"כ.
בעבר, היה על הקיר שלי, מאחורי, משל, בשם"משל החגורה השחורה" מאת ג'ימס קולינס וג'רי פוראס.
כאחד שיש לו חגורה שחורה דאן 2 (סֶמפַּאי), המשל מאוד מדבר אלי והוא מנוסח כך:
איש אומנויות הלחימה, תלמיד קראטה מתקדם מאד, כורע בפני מאמנו הזקן, בטכס שבו הוא עומד לקבל חגורה שחורה
שבה זכה בעמל רב, לאחר שנים של אימונים מאומצים.
"קודם שאעניק לך את החגורה, עליך לעבור עוד מבחן אחד" אומר המאמן הזקן.
"אני מוכן", משיב לו התלמיד, ומצפה אולי לסיבוב קרבות נוסף ואחרון.
"עליך לענות על השאלה המהותית: "מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?" שואל המאמן.
"קץ המסע שלי" אומר התלמיד."גמול ראוי לעבודה שהשקעתי".
המאמן ממתין לשמוע עוד. ניכר בו שהוא אינו שבע רצון.
לבסוף אומר המאמן לתלמיד:"עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. עליך לשוב בעוד שנה".
עוברת לה שנה, כורע שוב התלמיד בפני המאמן הזקן.
"מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?" שואל שוב המאמן.
"סמל להצטיינות ולהישגיות הנעלה ביותר באמנות שלנו", אומר התלמיד.
המאמן אינו אומר מאומה במשך דקות ארוכות וממתין. ניכר כי שוב אין הוא מרוצה.
לבסוף הוא אומר:"עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. חזור הנה בעוד שנה אחת".
חולפת לה עוד שנה ושוב כורע התלמיד בפני המאמן ושוב נשאלת השאלה" מה המשמעות האמיתית של החגורה השחורה"?
"החגורה מייצגת את ההתחלה, תחילתו של מסע שלעולם אינו מסתיים, מסע של משמעת, עמל וחתירה אל רמה,
שהולכת ומשתבחת כל העת", אומר התלמיד.
"כן כעת אתה מוכן לקבל את החגורה השחורה, ולהתחיל בעבודתך". עונה המאמן בסיפוק.
התעודה היא תחילתו של מסע ולא סופו.
תעודה מעידה על סיום של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה שבה מחזיק התעודה
צריך להוכיח את עצמו ולהראות שהוא מוכן לקראת הציפיה ממנו ומבחינתו זו נקודת ההזנקה
ולא סוף המירוץ. אין כאן מדליה המחכה לו אלא יריית זינוק ומולו נפרס לו המסלול.
מסלול המורכב ברובו מחלקים חלקלקים, מעברי מכשולים ורק חלקו הקטן קל.
המסלול ארוך ומתחיל בשיא שהוא טכס קבלת התעודה, כל השאר תלוי בנושא התעודה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
