בשנות השמונים המאוחרות הייתה אופנה שהשאירו צמה דקה דקה שהייתה קלועה מאחור.
אצל נשים לא תמיד ראו את זה בגלל אורך שיערן אבל אצל גברים זה בלט מאוד.
אז חייכתי לעצמי ואמרתי שאולי זו "תגובת הנגד" של הציבור החילוני לפאות של הדתיים...
הרבה הורים היו משאירים לילדים קטנים צמה ארוכה כזו שגדלה עם הזמן, הגדילו לעשות
אותם אלו שצבעו את הצמה לצבעים עזים או חימצנו את השיער לבלונד.
בערך באותה תקופה גם התחלנו לראות הרבה יותר גברים עם עגיל באוזן שמאל מה שמצביע
על "גבריות" שכן עגיל באוזן ימין בלבד הראה על נטיה מינית אחרת
(לא מניסיון אישי אלא מתשובות שקיבלתי על השאלה למה דווקא עגיל בצד שמאל).
גם אז היו הורים שעשו חורים באזניים לילדים בני 3-4 ושמו להם עגיל כי זה יפה...
אבל אם שמים עגיל לילדה קטנה ומחוררים את אוזניה בשם היופי, למה לא לעשות את זה גם לבנים?
אני באופן אישי מתנגד לדברים כאלו שעושים לילדים קטנים כשאין להם יכולת החלטה על כך.
לילד צריכה להיות החלטה לגבי גופו, אולי לא החלטה גורפת מדי, אבל הוא צריך להיות בגיל
שהוא יוכל להבין אם זה יפה לו ולא מה ההורים שלו מחליטים בשבילו במיוחד אם זה משהו
שנגרר לאורך חיים שלמים ויכול להשאיר צלקת או סימן שלא תמיד נראים טוב.
בגיל הנעורים לפעמים זה לחץ חברתי, לא תמיד מתון, שמשפיע על החלטות שגויות לפעמים.
כשאני כותב את הפסקה האחרונה עולה לי מיד הסיטואציה של ברית מילה.
אני חושב שזה משהו יוצא מהכלל מבחינה בריאותית וכבר הוכח לפני הרבה שנים שהעורלה
הוא מקום להעברת מחלות וזיהומים לגבר בגיל מבוגר יותר, גיל שבו הוא מקיים יחסי מין,
ואחוזי ההדבקות במחלות מין או סתם דברים לא נעימים יורדים אצל גברים שעברו מילה בילדותם.
מבחינתי המילה יכולה להעשות בידי רופא כירורג ולאו דווקא מוהל.
נערים ונערות החורטים על גופם כתובות קעקע וציורים שונים זו אופנה נפוצה מאוד.
פעם קעקועים היו מנת חלקם של אסירים בבתי הכלא שהוכיחו גבריות, יכולת עמידה בכאב
ואולי מעין סמל מעמד במקום גברי וקשה כמו כלא.
אני לא מקועקע בשום סימן כי אני חושב ש"להשחית" משהו יפה וקיים זו פריבילגיה השמורה
רק לבעיות בריאות כמו ניתוחים או דברים אחרים.
אני לא מתנגד לכך שכל אחד יעשה כרצונו בגופו, כל עוד הוא יודע מה ההשלכות לכך, ולרוב הן
בלתי הפיכות, ושהדבר נעשה בפיקוח ובמקום היודע לשמור על סטריליות והיגיינה.
כל העניין עלה אצלי מחדש אחרי שהשבוע קיבלתי ידיעה על דבר מזעזע, לטעמי.
אמא, הלוקחת את בנה למקעקע כדי שיחרוט סימן כלשהו על זרועו של בנה.
מקובל עלי שנער ירצה ללכת עם אדם מבוגר כדי שהמבוגר יעזור לו להחליט ושיהיה איתו שם
בזמן שהדבר נעשה כיוון שזה כואב.
מה שלא מקובל עלי, וזה כאמור נמצא בידיעה, זה שהילד בן...3 (לדעתי הוא בגיל צעיר משלוש).
כולם שם מחייכים ושמחים כאילו חוגגים לו יום הולדת או כניסה לחיים בוגרים, מוסיקה רועשת ברקע
אולי כדי להשתיק את הצעקות של הילד.
אנחנו חיים בתקופה שבה הכל נעשה מוקדם יותר.
ילדים חשופים לכל דבר בעזרת אמצעי התקשורת והמחשבים, החל בסקס וכלה בקניות מקוונות
דרך אתרי אינטרנט והימורים לא חוקיים ברחבי הרשת.
הכל נעשה מוקדם מדי והילדים מאבדים את הילדות שלהם. ילדות שבה הם צריכים להיות ילדים.
ילדות זה לא משהו שצריך לקחת מהילדים.
הרבה מאוד חוקרים כבר הוכיחו שאסור לקפוץ על השלב הזה בחיים, זה שלב שבונה את הנעורים
והנעורים בונים את הבגרות.
כמו קיר הנבנה מלמטה למעלה, אם חסרה שם לבנה או הקיר רעוע, עם הזמן הוא יפול, משהו שם יחסר
ביסודות הבנייה שלו.
אין בעיה לעשות הרב דברים בגילאים שונים אבל לא לוותר על אף שלב בצמיחה בחיים.
צריך למצות כל דבר שניתן לנו באופן טבעי, לדעת להתמודד איתו ולעבור אותו כיוון שהוא מחזק
ונותן בסיס טוב לשלב הבא, לעתיד.
כמו במשחקי מחשב שם עולים בדרגות הקושי ועד שלא מתקבל הכיתוב "עברת לשלב הבא",
אנחנו לא יכולים לקפוץ שלב בלי שהשלב הקודם הושלם.
קורסים באוניברסיטה תלויים בדרישות מוקדמות של קורסים לפני, אחרת לא נוכל להרשם
וללמוד ויש בזה הגיון רב כי איך תוכל לעשות קורס מתקדם בכלכלה כשאין לך את הבסיס?
נראה שהכל צריך לעבוד כך והכל ברור לכולנו רק חבל שהדברים החשובים באמת מצליחים
לעבור ככה מתחת לאף שלנו בלי להעמיק בהם ולמצות אותם.
תחשבו על זה...
זה הלינק לאתר ולסרטון של הקעקוע לילד בן השלוש, אני הזדעזעתי, סרט לא קל לצפיה.