כשהייתי בן 16, עבדתי בחופש הגדול בעבודה הראשונה שלי.
עבודה פיסית קשה במפעל ליציקת בריכות לביוב מבטון.
עבדתי שם כמעט כל החופש הגדול.
כבר אז היה לי חשבון בבנק הפועלים אבל את המשכורת הראשונה שלי לא הפקדתי לחשבון,
אלא ביקשתי מפקיד הבנק שהיה באשנב, את כל הכסף "ביד".
הפקיד שהכיר אותי, חייך ונתן לי את כל שטרות הכסף במעטפה גדולה.
הלכתי עם זה הבייתה סגרתי את דלת חדרי וספרתי את הכסף כמה פעמים.
שמחתי לראות כל כך הרבה כסף שהוא שלי וניתן לגעת בו.
בעבר הרחוק לא היה כסף. אנשים סחרו בסחורות. סחורות היו כסף עובר לסוחר.
הכל היה ממשי. אנשים נגעו, מיששו, בדקו וסחרו.
כששילמו מאוחר יותר במטבעות זהב או כסף, היו אפילו נושכים את המטבע לראות שהוא אמיתי.
לא היה שום דבר וירטואלי.
אם הוא היה אצלך וניתן היה לגעת בו, זה היה אמיתי, היה שלך.
הרבה מאוד שנים אנחנו לא ממששים כסף.
אני לא מדבר על סכום קטן שיש לכל אחד בארנק אלא על סכומים גדולים כמו משכורת.
אף אחד לא הולך למעביד ומקבל כסף במעטפה. הכל וירטואלי.
אתה רואה דף, או מסתכל על מסך המחשב, רואה הרבה מספרים ומבין שזה מה שיש לך "ביד".
גם קניה בחנות היא וירטואלית.
אתה מקבל ליד מוצר, סחורה אבל בעצם אתה לא מוציא כסף לשלם אלא מעביר כרטיס פלסטי
שמחבר אותך ואת המוכר לדבר שנקרא "כסף".
תאכלס, אף אחד משני הצדדים לא ממש מעביר כסף מיד ליד או משלם בחמור כדי לקנות טלוויזיה...
בעצם הרבה דברים בחיים שלנו הופכים להיות פחות ופחות מוחשיים, חסרי 3 מימדים.
חברים הופכים להיות דמויות דו מימדיות, תמונות בפייסבוק, אין מגע אבל יש עשרות חברים וירטואלים
ונראה שהרבה מחפשים לאסוף חברים כמו כל אוסף אחד מאשר באמת להיפגש פנים מול פנים.
ספרים הופכים להיות מסמכים הנקראים על ידי קוראים אלקטרוניים.
עיתונים עוברים לרשת והאצבע המוכנסת לפה להרטיב ולהעביר דף, מוחלפת באצבע הלוחצת על NEXT.
היכרויות ברשת הפכו כבר מזמן להיות "שוק בשר" ו"מועדוני סטוצים" כהשדכן המיתולוגי נשאר רק
אותו שדכן סיכות במשרד.
גם הסקס יגיע בעתיד הלא רחוק להיות חוויה אחרת כשאת האישה הוא הגבר יחליף משהו אחר.
לבישה של בגד גוף מיוחד עם משקפיים וחיבור למחשב יתנו לאנשים תחושה של מגע וריח
ויגרמו להרגיש כמו הדבר האמיתי (יכול להיות משהו כזה? אני בספק)
מה שמחזיר אותי אולי כן לדברים אמיתיים זו ההתפתחות הטכנולוגית שקיימת הרבה שנים
וכמו כל דבר, היא מגיעה גם לשוק הבייתי.
מדפסות תלת מימדיות.
תרצה לקנות משהו, לא תצטרך ללכת לחנות אלא תתכנן את המוצר והמדפסת תדפיס לך אותו
כשתחזיק ביד מוצר אמיתי שיכול לעשות כמעט כל מה שתרצה.
ראיתי הדגמה של מערת תעשייתית כזו לפני שבועיים.
היישר מדף השרטוט הממוחשב למוצר עם נפח, שניתן לגעת בו ולעבוד איתו, אחרי צביעה כמעט ולא
ניתן היה להבדיל בין המקור לחיקוי.
כמובן שהתחום הבייתי בענף הזה עודנו בחיתוליו והרגולטור יצטרך לתת את הדעת על אכיפה
מוגברת כי ניתן לעשות שם דברים שכיום נדרשים אישורים או רישיונות לגביהם.
רק לדוגמא, אפשר להכין כלי נשק בבית. נכון שהדבר לא פשוט אבל ראיתי אקדח עשוי
מפולימר מסויים שעמיד לירי של 100 כדורים ואחר כך הוא נשחק.
אקדח חד פעמי כזה ללא מס' סידורי, רישיון נשיאת נשק, מעקב אחרי כמות כדורים שנתית, דרישה של
השתתפות במטווח פעם בשנה ועוד הגבלות. וזו רק דוגמא קטנה על קצה המזלג.
אולי עם הכנסת המדפסות התלת מימדיות האלו לתחום הבייתי, נחזור ונמציא את הגלגל.
נחזור קצת לימים שאפשר היה להחזיק ביד משהו ממשי ולא רק וירטואלי.
השמיים הם הגבול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
