במסגרת לימודיי באוניברסיטה הפתוחה אני נמצא ממש בסוף התואר.
עוד 4 קורסים, שניים מהם אני לומד בסימסטר הנוכחי.
הקורסים האחרונים הם קורסים מתקדמים והם לא נלמדים בכל קמפוס של האוניברסיטה הפתוחה.
את כל הקורסים עד היום עשיתי בקמפוס של האוניברסיטה הפתוחה בבאר שבע.
את הבחינות עושים בשני בתי ספר תיכון בבאר שבע.
אני זוכר את עצמי כתלמיד, בתי הספר לא נראו משהו אבל זה נראה כאילו הולך ורע.
השבוע הייתי בשתי הרצאות, בשני הקורסים, בבי"ס תיכון אליאנס ברמת אביב.
למרות שביה"ס נמצא ברמת אביב, אין בו מבנים חדשים ובכל זאת זה נראה אחרת.
אני תמיד עושה השוואות ומנסה להבין למה יש שוני, ולא תמיד מצליח להבין.
אז נכון, יהיו כאלו שיגידו שזה בי"ס תיכון ברמת אביב, אבל אני לא חושב שזו הבעיה לבדה.
חדרי הכיתות נעולים בדלתות רב בריח, בכל כיתה יש במה מרוצפת למורה כך שהוא יכול לראות
את כל הכיתה.
בכל כיתה יש טלוויזיה ווידאו, מחשב נייד במתקן מיוחד על שולחן המורה ומקרן.
השולחנות והכסאות במצב סביר פלוס וכמעט ולא מוצאים קשקושים על השולחנות
בסגנון של "רינת אני אוהב אותך" או "דוד הבן זונה"...
בהפסקה הלכתי לשירותים...
שירותים נקיים, תאי שירותים ניתנים לסגירה ראוייה כדי שלא יופרע מי שנמצא בפנים.
מראות שלמות מעל הכיורים והפלא הטכנולוגי של מתקן לייבוש ידיים חשמלי!
המסדרונות נקיים אין דברים שבורים ובין הכיתות נמצאים לוקרים לתלמידים. מאות לוקרים.
אין קשקושים על הלוקרים מלבד מספור שכל אחד ידע איזה לוקר שייך לו.
הסתובבתי בכל הקומות בהפסקה כדי לראות האם זה משהו נדיר רק בבניין שאני למדתי בו,
אבל הופתעתי שהכל דומה, הכל נקי ומסודר.
בדרך חזרה ברכבת היה לי זמן לחשוב.
שירותי הילדים בבתי הספר בבאר שבע לא נקיים, ואני מדבר בסוף יום לא באמצעו.
יש גלילי נייר טואלט ליד הכיורים לנגב ידיים וילדים מטבעם שובבים והגלילים תמיד רטובים
כך שלא ניתן להשתמש בהם.
תאי השירותים לא ננעלים, הדלתות עקומות והסוגר לא תמיד נמצא במקום.
לו אני ילד הייתי חושב פעמיים אם להשתמש בתא השירותים שאין בו פרטיות.
חדרי הכיתות מצויידים בלוח מחיק וזהו. לא טלוויזיה ובטח לא מחשב נייד למורה או מקרן.
הכסאות עקומים והשולחנות מחורצים בעזרת כלים חדים ומקושקשים.
במבחן הראשון שנבחנתי בו באחד מבתי ספר התיכון בבאר שבע, על שולחן המשגיחות
היו הרבה פיסות קרטון עבה בגודל של קופסת סיגריות.
כששאלתי את הבוחנת אם זה ציוד עזר לנבחן היא אמרה לי ברצינות גמורה שהם חותכים
חתיכות כאלו כדי לשים מתחת לרגל של שולחן מתנדנד או כסא עקום...
מהסיבה הזו אני נוהג להגיע מוקדם למבחן ומחפש כסא ושולחן נאותים כדי שאוכל לשבת
ולכתוב מבחן במשך שלוש שעות ללא טלטולים כאילו הייתי נחקר במתקן של השב"כ.
אולי בי"ס אליאנס הוא רק דוגמא אחת אבל יש לי הרגשה שזה לא נכון.
קיימים הרבה בתי ספר במרכז שנראים ונשמרים מצויין לעומת רוב בתי הספר בדרום
שנראים כאילו היו שם ללא שינוי כבר מאתיים שנה.
אני לא חושב שמחשב בכל כיתה או טלוויזיה ווידאו הם אלו העושים את השינוי, יש דברים יותר
עמוקים התלויים אולי בחינוך, מצב סוציואקונומי או סתם דבר קטן שנקרא איכפתיות.
חשבתי גם על המורים, מלבד זה שהם צריכים להתמודד עם תלמידים רעשנים וגודל כיתה
של 30-40 תלמידים, עצם ה"במה" הזו שקיימת בכיתה באליאנס, מעלים את המורה מעט
מעל הכיתה, נותנים אולי שביב של כבוד וקצת יותר בקרה ושליטה מבחינת המורה.
זו לא השוואה של בתי ספר שראיתי בחו"ל מול בתי ספר בארץ, מרחק של שעה נסיעה
וכל כך שונה ואין שום סיבה שהדברים יהיו כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
