קראו לה פ' (פנינה) ואבא שלה עבד במשרד החקלאות (הוא היה אחראי על הגינון בעירייה)...
פ' הייתה הכי יפה.
היו לה עיניים כחולות, שער שטני ושתי צמות.
הכי אהבתי כשהיא הייתה באה בחולצה וחצאית.
זה היה מדליק אותי מאוד.
כשהיינו יושבים אחד ליד השנייה, הייתי מנסה לגעת להרים לה את החצאית
לראות מה יש מתחת...
היא ברוב המקרים הייתה מזיזה לי את היד ומסתכלת עלי במבט זעוף.
"אמרתי לך אלף פעם לא להרים לי את החצאית!" גערה/כעסה
אבל אני רוצה לגעת, תתני לי! הייתי אומר
"לא. כשאני אומרת לא זה לא" פתחה מולי זוג עיניים.
"אתה מסכים שאני אגע לך בתחתונים?" שאלה
כן אני לא מפחד. אמרתי.
אח"כ הלכתי אחריה והרמתי לה את החצאית...
היא עשתה את עצמה לא מרגישה.
משכתי לה גם בצמות שהיו אסופות בקוקיות כמו של ילדות קטנות.
אהבתי להטריד אותה.
אבל זה היה נסלח.
פ' הייתה בת 3 ואני הייתי כמעט בן 4...
זה מתאים לגן הילדים, לגישושים כאלו של לראות את ההבדלים בין בנים לבנות.
הסקרנות הבריאה של הגיל הצעיר מאוד.
יש אנשים שאצלם הגיל הזה נמשך גם לחיים הבוגרים שלהם.
זה נשיא, וקצין צבא בכיר, ניצב במשטרה או ראש עירייה.
זה קיים גם במקומות פחות "עטורי תהילה".
במקומות עבודה, בבתי ספר ואפילו באוטובוס.
מטבע הדברים רק ממקומות "מובחרים" זה מגיע לתקשורת.
כשזה מגיע זה כבר מאוחר. מאוחר לקורבן.
והתקשורת מגינה על חבריה כמו על עמנואל רוזן.
נכון שאין חדש תחת השמש, אבל כשאנשי תקשורת כמו הדס שטייף שמוערכת בעיניי וגדי סוקניק
אומרים קבל עם עולם ותקשורת, שכולם ידעו שעמנואל רוזן מטריד מינית שנים ונטפל לכל חצאית
בין אם היא חדשה במערכת או מרואיינת שנראית טוב, ולא הולכים עם זה הלאה, גרוע בעיניי.
גרוע כמו אותם אלו שהגנו על קצב ומאמינים עד היום בצדקתו, כמו אותם אנשי צבא
ומשטרה שבאו להיות סנגורים של אותם בכירים ונתנו עדות אופי מצויינת עליהם.
גם בהנחה שמנואל רוזן לא אנס אף אחת, הוא לבטח הטריד מינית נשים שלא היה להן את הכוח
לעמוד מול דרישותיו וחיזוריו העקשניים העוברים על חוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח 1998.
היושבים על הגדר או כפי שקראתי להם בפוסט שכתבתי פעם "הצד השלישי", לא פחות אשמים.
לראות ולא לעשות, לראות ולא להתריע, לראות ולהחריש.
אנשים כאלו יכולים להטות את הכף לכאן או לכאן.
ברצותם ובגילוי מוקדם, יעצרו את מעשה הנבלה ויפסיקו את המעשים המגונים וההטרדות המיניות
של אותן נשים שאני באמת מאמין בצדקתן ושעשו את מה שעשו כדי לשמור על המשרה שלהן,
או בגלל פחד מהבוס שדרש את ליטרת הבשר שלו, וברצותם העלימו עין ואמרו אח"כ "כן, ידענו שהוא כזה".
מעשים המתאימים לגיל 3-4 בגן הילדים, מקומם שם, בגן הילדים.
זה צריך להקבר יחד עם התקופה והזכרונות המצחיקים של גילוי המיניות או ההבדל בין המינים
שבא ממשהו מאוד תמים וילדותי.
עמנואל רוזן הוא התורן הפעם.
אני בטוח שהוא גם לא האחרון בתולדות האנושות.
ריבוי המקרים האלו לא נגדע אולי באשמת מערכת המשפט המתחסדת ונותנת עוד סיכוי
ואולי המטריד הוא בעצם הקורבן למיניותה השופעת של האישה שעמדה מולו והוא המסכן לא יכול היה
לשמור את כל 21 אצבעותיו בכיסים.
מה על אותן נשים חוקיות של אותם מטרידים.
מה הן מרגישות מלבד ההרגשה הגועלית של אישה נבגדת.
איך הן חיות עם מה שקורה בבית, ברחוב, בעבודה או אפילו בסופרמרקט השכונתי?
מה הילדים אומרים? איך הם מרגישים בבית הספר כשמצביעים עליהם כעל הילדים של...
לו רק היה אפשר להשאיר את כל זה שם הרחק בגן הילדים בגיל שלוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
