עם מותו של הרב עובדיה יוסף, גם אני עצרתי לרגע ממעשיי.
למרות היותי אדם חילוני לחלוטין, מבחינתי הרב עובדיה יוסף היה אדם גדול, אישיות עולמית.
אני מניח בצד את כל אותם דברים שהוא אמר על החילוניים באופן כללי ובאותן שבתות.
ביום ראשון תמיד יצא מישהו ממקורביו והיה צריך להגיד שדבריו הוצאו מהקשרם.
אני לא רוצה להכנס לעניינים פוליטיים, פליטות פה, השד העדתי וכל מה שמסביב אלא רק לפועלו
של הרב.
במורשתו ובגדולתו הרב עובדיה יוסף משאיר אחריו חור גדול.
היהדות האשכנזית יותר מחמירה ויותר קשה מהיהדות הספרדית, וכרב ספרדי
הוא היה אחד המקלים וידע איפה לדעתו מותר להתיר קצת יותר חופשיות והיכן לא.
התיר עגונות במיוחד אחרי מלחמת יום הכיפורים, הכיר ביורי צה"ל (אם הם מספיק טובים להלחם למען המדינה,
ולמות למענה, האם הם לא מספיק יהודים?), חולל מהפך בקביעת יהדותם של בני הפלאשמורה,
ואף בגישה ההלכתית למשא ומתן על חלקים מארץ ישראל, למרות שש"ס ימנית הצהיר הרב עובדיה יוסף כי
מותר לוותר על חלקים מארץ ישראל כדי למנוע פיקוח נפש.
"רב של בית הלל", כך אמר בעת בחירתו לרב ראשי הספרדי. אמירה זו דבקה בו כל השנים.
הרב עובדיה יוסף המנוח נחשב לגדול פוסקי ההלכה בדורנו.
לציבור החילוני זה בטח יעבור כמו עוד יום.
אבל מבחינתי, כחילוני, הרב עובדיה יוסף הוא עוד אדם גדול שלא קיים יותר ומתווסף לכל אותם
גדולי העם שהטביעו את חותמם על החיים שלנו כאן לטוב ולרע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
