אני לא אוהב את יפו. יותר נכון לא מרגיש צורך להיות שם.
בוא ניסע ליפו, זוגתי מבקשת מזה זמן רב.
אני דוחה את זה כבר כמה חודשים, עד שביום שישי בערב סיכמנו שניסע בשבת בבוקר.
יצאנו מוקדם ותכננו להיות כל היום באזור המרכז, ים, מסעדת דגים ביפו וסתם יום כייף.
שמתי כתובת ב-GPS "רחוב נמל יפו" וראיתי שיש שם חניה גדולה חופשית
אז קדימה נוסעים.
ה-GPS הוליך אותי לנמל דרך רחוב יהודה הימית ומשם לנמל.
הגענו 50 מ' דרך רחוב צדדי לרחוב יהודה הימית, כשראיתי מולי ניידת משטרה חוסמת את הצומת.
הניידת הגיעה כמה שניות לפנינו.
שוטר מבולבל עצר אותי ואמר אין מעבר.
מה אני עושה אני שואל אותו.
סע אחורה זו זירת פשע אתה לא יכול לעבור. הוא אומר
אני מסתכל במראות, מאחוריי יש 6 מכוניות הרחוב צר ואין אפשרות להסתובב.
יצאתי מהרכב ודיברתי עם שוטרת שתיתן לי לפנות ימינה ולנסוע מהמקום.
היא בכלל התעלמה ממני תוך צעקות "סע אחורה"...אבל לאן?
היו שם ארבעה שוטרים ושתי שוטרות.
שוטרים מבולבלים, חוסמים את הרחוב מחלקים הוראות סותרות, ממש בלאגן.
שמו סרטים אדומים של המשטרה, הורידו אותם, שמו שוב במקום אחר, כאוס.
רעש מחריש אוזניים של סירנת אמבולנס מתקרב.
מכיוון שהניידות חסמו את הרחובות, והשוטרים לא השכילו לפנות את המכוניות לדרכים צדדיות
ולכוון את התנועה כדי ליצור במקום אזור סטרילי, האמבולנס לא יכול היה לעבור.
האמבולנס עצר 50 מ' מהמינימרקט הפינתי והפרמדיקים רצו לשם עם מיטה ניידת וציוד עזרה ראשונה.
זוגתי באוטו נלחצה, המצב באמת היה לא נעים כשאתה עומד 5 מ' מהמינימרקט שבו שוכב אדם שירו
בו רק לפני זמן קצר.
מסביב התקהלו המונים, ערבים משכונת עג'מי הסמוכה, סודנים, ילדים ונשים.
השוטרים לא השתלטו על המהומה הייתה אנדרלמוסיה ותוהו ובוהו מוחלט.
הפרמדיקים של מד"א צעקו בתוך המינימרקט פקודות של החייאה, אבל ללא הועיל.
מקצה הרחוב נשמעו זעקות שבר.
האבא של הבחור שנורה, רץ וצועק מילים לא מובנות בערבית בצעקות קורעות לב.
הוא רץ דרך השוטרים, האנשים שהתקהלו סביב, המכוניות לא היה איכפת לו מכלום הכל היה אוויר מבחינתו.
הוא התפרץ כמו רוח סערה למינימרקט, שמוגדר כ"זירת הפשע"והיה אמור להיות סגור לכל אחד.
(השכנים אמרו לשוטרים שהוא האבא של הבחור שנורה)
הבחור שירו בו, הוצא החוצה לאמבולנס, החובשים מנסים להנשימו, הכפפות הכחולות שלהם
מגועלות בדם, הבחור היה נראה לי כבר מת (מאוחר יותר קבעו את מותו)
המראות לא היו זרים לי, לא בעניין הפלילי אלא הצבאי.
דם, פגועי ירי, מוות.
זוגתי צעקה לי לחזור לאוטו עינייה בוכיות והיא בלחץ היסטרי.
לחץ המעיד על אורח חיים בריא שלא רגיל למראות כאלו.
שתי שוטרות שהיו שם בכו, והרגישו רע.
לקח עוד דקות עד שההמולה התפזרה, ניצלתי פרצה בין שתי ניידות ונסעתי משם.
תעצור את הרכב, תן לי מים אני לא מרגישה טוב, אמרה זוגתי.
עצרתי את הרכב ונתתי לה מים לשתות ושטפתי לה את הפנים. היא הייתה חיוורת לגמרי.
לקח לה זמן להרגע והמשכנו לכיוון הנמל כדי להסיח את דעתה למרות שהיא ביקשה לחזור הבייתה.
לפני שיצאנו בבוקר עצרתי לתדלק ביציאה מבאר שבע.
התדלוק לקח לי בערך עשר דקות בגלל התור בתחנת הדלק. וזה היה המזל שלי.
אם לא הייתי מתעכב והייתי מתדלק מבעוד מועד, כמו שאני רגיל,
אני בטוח שהייתי נקלע למצב של ירי "בשידור חי" באותו מינימרקט.
אולי הייתי עומד בקו האש של היורה, אולי לא, בכל מקרה הייתי יכול להיות עוד מקרה
בסטטיסטיקה של ירי על רקע סכסוך בין עבריינים שבו מעורבים אזרחים חפים מפשע.
התמונות היו מזוויעות גם בשבילי.
אני "שרגיל" לראות מתים, פצעי ירי ודם רב שאחריו יש מוות הזדעזעתי,
מה יגידו אותם אזרחים, נשים וילדים שעמדו שם ויכלו להפגע?
אנשים שמוות או ירי הוא לא לחם חוקם היום יומי?
לאן אנחנו הולכים?
קשה למדינה להתמודד עם איומים מבחוץ בדמות אלפי טילים מכוונים אלינו מצפון,
אלפי ראקטות מכוונות מדרום, הגרעין האיראני, אלו מצריכים פתרונות הנדסיים וצבאיים
להתמודדות, אבל גם בתוך הארץ, במרכז הארץ, קשה להסתובב חופשי מבלי לחשוש לטייל?
זה אבסורד. עבריינים מובלים לחקירה ומשוחררים כעבור 24 שעות מחוסר הוכחות.
כמה גופות של אזרחים חפים מפשע צריכות עוד להיות פזורות ברחובות כדי שאלו ישמשו הוכחות
חותכות? ואם אין הוכחות, תחקרו ותמצאו כאלו, ומהר. תכלאו אותם כאילו היו מחבלים.
אני לא רואה הבדל בין מטען שמוצמד לרכב של עבריין ומתפוצץ והורג איתו בשוגג, אבל בחוסר איכפתיות
משווע אזרחים, לבין מטען חבלה של מחבל מתאבד או מטען שהוצמד לתחנת אוטובוס או קיוסק.
מה שקורה ברחובות הוא מעשה טרור, אין מילה אחרת מכובסת למצב הנתון.
(צילום מסך מ-YNET על הנייד שלי, החץ האדום זה הרכב שלי...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
