לפני שבוע קיבלנו שני אורחים מחו"ל שיבואו לראות איך אנחנו עובדים על טכנולוגיה מסויימת.
העובדים שמכירים את סביבת העבודה שלנו, הכינו את עצמם והתכוננו.
קיבלתי אותם בקפיטריה, ישבנו לדבר באחד מחדרי הישיבות השמור לאורחים.
הסברתי מה אנחנו הולכים לעשות במהלך השבוע שהם ישהו איתנו, התעכבתי על בטיחות ועל שילוטים
למרות שרוב השילוטים הם באנגלית, כיאה לחברה רב לאומית, עדיין יש שלטים מורים בעברית
כמו פינוי למרחב מוגן ועוד דברים שהם "התענוג הפרטי של מדינת ישראל".
שני האורחים קצת חשו לא בנוח כשהתעכבתי על ירי תלול מסלול שיכול להגיע לכל מקום במדינת ישראל
וביקשתי מהם להיות צמודים אלי או למי שיחליף אותי כדי שאם יקרה משהו, שהם לא יכנסו ללחץ מיותר.
חלק מעבודתי, ההתנדבותית, בחברה הוא להיות מנהל צוות החירום בשעת העבודה.
אנחנו כמה מנהלים המחוברים כל הזמן למירס (מכשיר קשר) וקשובים לאירועים הקורים ברחבי המפעל.
יש אירועים פשוטים ויש אירועים יותר מורכבים.
היו פעמים שחווינו "צבע אדום" במהלך יום עבודה ואז העבודה הראשית מתחלפת בעבודה ההתנדבותית.
באותו השבוע שהגיעו האורחים תכננו, מזמן, תרגיל של פינוי למרחבים מוגנים.
בשיחת ההקדמה שלי עם האורחים, הבהרתי להם כי ביום מסויים, מערכת הכריזה תכריז על תרגיל
בשתי שפות, עברית ואנגלית, ועליהם להתפנות יחד איתי או עם מחליפי ולפעול לפי ההוראות.
ביום שזה קרה הם התפנו ויצאו למרחב מוגן.
אחד מהאורחים חש ברע. כנראה כתוצאה מחרדה על מה שעלול לקרות אם זה היה תרחיש אמיתי.
פיניתי אותו לחדר מיון בבית חולים קרוב ונסעתי איתו כמלווה.
לאחר שהגענו ומילאנו את כל הטפסים הוא חיכה לבדיקת רופא.
כל השילוטים היו בעברית והוא לא הבין מילה אחת למעט סימנים מוסכמים.
"תגיד לי מה זה כל השלטים האלו עם סימן העצור עליהם?" שאל אותי בשקט.
חיפשתי לראות על מה הוא מדבר ואז ראיתי שלטים מפוזרים בכל מיני מקומות.
התקרבתי לאחד השלטים לקרוא מה הוא אומר.
האמת קצת נדהמתי למרות שאין הרבה על מה...
"אין כניסה לאלימות", עכשיו הבנתי הכל גם אם לא הייתי קורא את המשך השלט.
חזרתי לאורח ששכב על מיטה בחדר המיון וסיפרתי לו שכתוב שם "אין כניסה לאלימות" ואת כל מה שהשלט הזה אומר.
"תסלח לי על השאלה הבוטה, למה יש כאן אלימות בבית חולים?" הוא שאל בתמימות אמריקאית.
לך תסביר...
ניסיתי להסביר על קרובי משפחה שלא מרוצים מרמת השירות.
ניסיתי להסביר על חולים שלא מרוצים מהרופאים.
ניסיתי להסביר שיש מעט רופאים והרבה חולים.
וניסיתי גם להסביר שרופאים עובדים שעות נוספות, לעיתים מעל 24 שעות ושגם להם אין כוח לפעמים.
אבל אז עצרתי כי הבנתי שההסברים לא מקובלים על האורח שלי שעכשיו שרוע על המיטה בחדר המיון.
"אתה באמת מנסה להביר לי למה מרביצים לצוות הרפואי?" הוא שואל בעיניים פקוחות מתדהמה.
לא, אני ממש לא מנסה לתרץ כלום אני נגד אלימות ונגד מה שקורה. אין שום הצדקה לאלימות בכלל
ובמקום שאתה מגיע אליו לטיפול או להצלת חיים, בפרט.
"אז אני מבין שהשלטים האלו מנסים להסביר למה לא צריך לתקוף צוותים רפואיים?" הוא ניסה.
...כן. אני יודע שזה נשמע טיפשי ומי שמחליט לתקוף אנשי צוות רפואה, לא מעניין אותו מה כתוב בשלט.
אבל זה אולי ניסיון נואש, אולי אם אנשים יקראו הם יפנימו את העניין.
"אתה שוב מנסה להצטדק" אמר האורח.
הרגשתי לא בנוח בכל הסיטואציה הזו.
לשמחתי הרבה לא יוצא לי לבוא בשערי מוסד רפואי כלשהוא בתדירות גבוהה (טפו טפו חמסה חמסה)
ואני יכול להגיד שהייתי גם אני מופתע לראות את השילוטים.
אין שום הצדקה להרים יד על אף אחד בטח לא על מישהו שיכול להציל, או הציל, חייו של מישהו.
זו לא סתם אלימות, זו גם חוצפה שאין כדוגמתה.
אותו רופא או אותה אחות עושים את תפקידם. הם רואים עשרות אנשים ביום, גם אם הרגשות שלהם
קהו במהלך היום מעייפות או מנידנודים של אנשים או קרובי משפחה, צריך לתת להם את כל התמיכה
כדי שהם יבצעו את שבועת היפוקרטס על הצד הטוב ביותר.
כשמגיעים למקום כזה כמו חדר מיון, בהנחה שאתה אדם מהישוב ולא איזה מנהיג, אלוף או VIP אחר,
תהייה סבלני כי אתה לא הכי מיוחד במקום הזה, יש הרבה לפניך ויהיו הרבה אחריך, כולם חולים ורוצים טיפול.
סבלנות היא לא מצרך ישראלי מבוקש והוא נדיר מאוד.
אז תהיו סבלניים בבתי חולים, מרפאות וחדרי מיון.
כל מי שלובש שם חלוק לבן בא להציל ולעזור לך או למי מבני משפחתך.
מתחת לחלוק הלבן יש אנשים, לא כולם מלאכים, אבל לאף אחד אין בגדי מתאגרף מתחת לחלוק...
עריכה:
תודה לכל מי שהמליץ על הפוסט ומי שעוד לא הצביע בשביל הבלוג הזה
בתחרות גולדן בלוג בקטגוריית בלוג הדעה, מוזמן להכנס לכאן ולהצביע. תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
