"...אני לא רוצה לדמיין לעצמי מה היה קורה אם הפיצוץ היה בזמן שהגן נפתח. זה עושה לי שחור בעיניים". (מתוך YNET)
זו השורה שזעזע אותיכשקראתי את הסיפור המרכזי על ניסיון החיסול הכושל/מוצלח או "תאונת העבודה".
ניסיונול חיסול של עבריינים מהעולם התחתון, אחד את השני, חיסול חשבונות, סגירת חובות או כל שם אחר
שרוצים לתת לזה.
בהתחלה היו לנו את היריות ברחובות או בבתי קפה כשמגיע מישהו רכוב על אופנוע חבוש קסדה כהה
ויורה באחד העבריינים שישב ושתה קפה להנאתו בבית קפה באחת מהערים בארץ.
כנראה שזה יצא מהאופנה אולי מפחד של פגיעות קטלניות באזרחים חפים מפשע, או טעות בזיהוי
או יותר קשה להיפטר מאקדח או כלי נשק גם אם הוא לא מסומן, ואולי סתם כי עכשיו עולים כיתה ועושים הרבה רעש ובומים.
ההתחלה לא הייתה משהו.
זה הזכיר לי את המחבלים המתאבדים בשנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים.
היו תאונות עבודה, לא תמיד התפוצץ להם המטען שהוצמד לגופם, קצר בלחצן שאמור להפעיל את המטען
או אפילו תאונה קשה כשהמטען הרג רק את המפגע.
כך גם ברחובות הערים שלנו.
בהתחלה הלכו בקטנה, מטען קטן על רכב עומד שלא תמיד הצליח ומקסימום גרם נזק לרכב
ולפציעה קלה של האובייקט שהיה על הכוונת.
הדברים גם היו "בצנעה", מטען שמחובר לרכב באיזו סימטה או חניה תת קרקעית של בניין,
אם יקרה משהו לא נכון לא יהיו נזקים רבים ובטח לא לבני אדם.
בשנה האחרונה, מתחילים לראות שמישהו כאן עלה כיתה או אפילו בהצטיינותו הרבה "קפץ" כיתה.
התמחות בחומרי חבלה תקינים, מרעומים וטכניקות שלא מביישות יחידת חבלה בחיל ההנדסה
או יחידה מובחרת. אין לי ספק שזה גנוב ממקומות כאלו אבל גם ניסיון להפעיל ולחבר מטען לכזה מרעום,
דורש טכניקה, הבנה, אימון ותעוזה.
עליית המדרגה, כמו שאוהבים לכנות הרבה דברים בתקשורת, רק שכבר אין יותר מדרגות לעלות,
מביא את אלו המחסלים את אחיהם הפושעים, לעשות את זה באור יום, במקומות הומה אדם
ולא בוחלים בשום מקום או טכניקה.
כשאני קורא את השורה ההיא מ-YNET, אני נזכר בסדרה "הבורר".
שם נאמר כי "אנחנו לא רוצחים נשים וילדים, מה אנחנו חיות?"...
אז הקוד האתי של העולם התחתון כתוב בדם, דם קורבנות חפים מפשע.
במצריים העתיקה ובכלל בזמן העתיק, כשמלך או אדם חשוב היה מת, היו נוהגים להרוג את המשרתים
והמשפחה הקרובה וקוברים אותם ביחד עם המת, כדי שיעבדו אותו וישרתו אותו בעולם הבא.
הקוד האתי השתנה.
לא הורגים יותר את המשפחה של המת אבל לא חשוב לאותם עבריינים מי יצטרף בשוגג אל המחוסל או המטרה
המסתובבת לה בחופשיות ברחבי הערים, והמקרה האחרון רק מקצין את העניין ואני לא רוצה לחשוב אפילו
אם המכונית הייתה מתפוצצת יותר קרוב לגן ובשעה שהיו מגיעים הורים לשים בגן את הזאטוטים.
מישהו חושב על מה היה יכול לקרות אם היו נרצחים ילדים רק כי היו במקום הלא נכון?
מה ההבדל בין פיגוע של מחבל לבין פיגוע של עבריין?
אני לא יודע לתת פתרון מהשרוול, אני רק יכול להגיד מידיעה, ששירות הביטחון הכללי הציע למשטרת ישראל
להשתמש בניסיון שלו לאתר גורמים, מכוניות תופת ואמצעי חבלה.
יש לו את הניסיון, אומנם על טרור ערבי כנגד יהודים, אבל אני לא רואה שום הבדל בטרור, באמצעים או בכוונות.
משטרת ישראל מסרבת להענות ורוצה להמציא את הגלגל מחדש.
בינתיים הגלגל המומצא ע"י המשטרה הוא גלגל הטרור של רדיפה אחרי אף אחד ומציאה של שום דבר ושוב פיגוע
וחוזר חלילה.
אבא שלי היה נוהג לומר על זבוב או יתוש שברח לך ולא תפסת אותו "תשים לו קצת מלח על הזנב..."
אני יודע שיש דרכים ושיטות אחרות לעשות את הדברים נכון ואחרת אבל זה לא קורה.
יכולים להכניס מבוקר עד ערב את ראשי ארגוני הפשע לכלא, לא ימצאו בהם רבב. למה?
כי כמו באותה סדרת פשע "הבורר", כל פעולות החיסול נעשות ע"י חיילים, חיילי הפשע והטרור
ושכמותם מוכנים לשבת בכלא בעבור המשלח שלהם מאהבה או מכורח או משניהם גם יחד.
בזמן הפיגועים שהחלו בתקופתו של רבין המנוח, היו הפגנות רבות.
אחד השלטים שחרוט בזכרונו מונף לא אחת היה "להפסיק את הטרור ברחובות".
אני לא רואה את השלטים האלו כשפוגעים באותם אזרחים חפים מפשע, באותם חומרי נפץ וכמעט באותה צורה.
נכון שאין מתאבד יהודי אבל לבטח יש הרבה שליחים שלא מעניין אותם אף אחד ובלבד שיבצעו
את משימתם על הצד הטוב ביותר.
קבלו "דוגמית" של מה שקרה בחודשים האחרונים, זה לא עושה לאף אחד דזה-וו על מה שפעם היה קורה כל יום?
(מתוך YNET)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
