תודה רבה לכל מי שהמליץ, השפיע וטרח למעני, בהצבעות, בחישוב הקולות ובוועדת ה"קלפי".
אני בטוח שהתחרות לא הייתה פשוטה.
לעמוד על קו הזינוק עם עוד ארבעה כותבים בעלי דעות מגוונות, כתיבה רהוטה ודעות נחרצות,
לא היה משהו קל וזה המקום גם להודות למתחרים על פייט ותחרות הוגנת.
לפני כמעט חמש שנים שהתחלתי לכתוב, באתי כדי לתעיד חלק מעברי, ואני שמח שמצאתי כאן
אוזן קשבת ומקום לכתוב בו את הסיפור שלא סיפרתי מעולם.
אנשים שמכירים אותי "בחוץ" לא יודעים שאני בעל בלוג, למרות שהם מכירים את דעותיי.
גם אלו החברים שלי בפייסבוק...לא מכירים אותי מספיק.
אני שמח להיות כאן, ועם כולכם ואמשיך לתעד את חיי ודעותיי ואשמח לראות את כולכם ורבים אחרים מגיבים.
כשראיתי את המייל ממארייט, התנגן לי משהו בראש.
השמטתי מילה אחת משם (כי אני לא מרגיש כזה) אבל השאר יכול להתאים.
איך זה שפלוני אחד לבד מעז.
איך הוא מעז, למען השם.
פלוני אחד לבד.
אני לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד.
לקח לי הרבה זמן להעז לכתוב ועדיין להשאר פלוני.
ואני שמח שאני לא לבד אלא עם קהילה גדולה ומיוחדת כזו של אנשים כותבים ומגיבים,
משתפים ומספרים, דואגים ושואלים ובעצם שותפים להרבה מילים כתובות וחוויות אישיות.
תודה לכולכם שוב על הרגשה נהדרת 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
