ביום חמישי 13 בפברואר 2014, נבחנתי בבחינה האחרונה בתואר במדעי המדינה.
כל שלוש וחצי השנים שלמדתי נבחנתי בכל הסימסטרים בבית ספר תיכון אחד.
האוניברסיטה הפתוחה, שם למדתי, משכירה את כיתות הלימוד כמה פעמים בסימסטר בשעות אחה"צ
לטובת מבחנים של סיום הקורסים בסימסטר.
כל השנים והסימסטרים כאמור נבחנתי באותו בית הספר בשעות אחה"צ, כל פעם יצא לי להיות בכיתה אחרת.
הייתה לי אמונה טפלה שאם אני נבחן בקומה הראשונה הציון יהיה נמוך ואם זה בקומה השנייה, ציון גבוה.
נמוך בשבילי נחשב 80-85 וגבוה מעל 90.
אני יכול להגיד שזה לא תמיד עבד, אבל תמיד השתעשעתי בניחוש העתיד, היכן אני אבחן הפעם.
אני לא טוב בניחושים, בטח לא בעתידות, אבל בציונים גבוהים...אני טוב.
מקום הבחינה האחרונה היה קוריוז.
נבחנתי בבית הספר התיכון שבו סיימתי את לימודי לפני הרבה שנים.
ומה שיותר מפחיד היה שנבחנתי בכיתה שהייתה הכיתה הראשונה שלי באותו תיכון.
אז קראו לזה כיתה ט1 היום זה נקרא חדר 104.
סגירת מעגל שבמקום שהתחלתי תיכון גם סיימתי את התואר, ובית הספר שאני בטוח שמח לארח אותי
לארבע שנים, שמח מאוד לארח אותי למבחן האחרון 
.
אני יכול להגיד שיצאתי בהרגשה טובה, היה קשה אבל אין משהו קשה שלא ניתן לעבור אותו.
הכיתה נמצאת בקומה הראשונה, אז עם כל האמונות הטפלות וניחושי העתיד שלא מצליחים לי,
יש מצב לציון טוב מאוד.
אני כבר חושב קדימה על התואר הבא, אני לא סגור עדיין באיזה תחום.
עם ממוצע ציונים של 90 בכל התואר, אני לא אהיה למצטיין הדיקן אבל אני מצטיין המשפחה.
הפרגונים והגאווה שמגיעים מהמשפחה, הם הכי חשובים בעיניי.
התוכנית היא לנוח חצי שנה ואח"כ להסתער קדימה לעבר הדוקטורט.
למה תואר במדעי המדינה? ככה.
לאחר לא מעט שנים בצבא ויציאה לאזרחות והתעסקות בתפקידי ניהול החלטתי שאני רוצה לעשות משהו בשביל עצמי.
תואר שלא צריך למצוא עבודה בגללו/בשבילו, שיתן לי סיפוק, עניין והרבה ידע.
לכן בחרתי במדעי המדינה. התחום קורץ לי מכל כיוון, פוליטיקה, ממשל, שחיתויות, שלטון מקומי
וכל דבר שנוגע בנו ביום יום.
וזה, תיכף יבוא...
כאן הכל התחיל:
שלום כיתה א'
חצי סימסטר
סטודנטים, סיכומים ותעודה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
