כילד פחדתי ממפלצות.
לא הצליחו לשכנע אותי שאין כאלו, במיוחד כשראיתי אותן בסרטים...
כל צל היה מפחיד אותי ובמיוחד צל מתרחק של דמות כי הדמות ה"מוצלת" גדלה עד שהפכה להיות
ממש ארוכה וגדולה, עוד הוכחה בשבילי על קיומן הוודאי של מפלצות.
הייתי ילד שאהב טבע.
גרנו בסוף השכונה ואחרי הבתים היה נפרס לפני יופיו של הנגב הצחיח.
טיילתי שם לבד ועם חברים, עם ההורים, עם הגן וגם עם הכיתה בגילאים מבוגרים יותר.
באחד הטיולים בשיעור טבע בכיתה א' מצאנו כמה עצמות.
המורה לטבע סיפרה שיכול להיות שהעצמות האלו מתקופה קדומה שבה כל האזור היה מכוסה במים
ואולי אפילו אלו עצמות של דינוזאורים...
כילד הייתי מאוד סקרן והלכתי לחפש באנציקלופדיה "מכלל" (זו עם הכרכים האדומים) אחר ערך של דינוזאורים.
כל מילה שלא הבנתי תמיד שאלתי אבל גם הלכתי לחפש בעצמי.
הייתי לוקח כרך אחר כרך של אנציקלופדיה ועובר דף דף, ערך ערך וקורא.
היו דברים שעניינו אותי והיו דברים שלא.
אהבתי תמיד את השתלשלות הענניינים. היו ערכים שבסוף הסיכום עליהם היה כתוב "ראה גם ערך..."
והייתי מדפדף עד שמגיע לשם וקורא.
אם להשוות את זה למה שיש היום, בכל ויקיפדיה יש לינקים שהם היפרטקסט שבלחיצה עליהם
אתה מועבר לערך אחר וכך יכול לנבור בתוככי האינטרנט במשך זמן ארוך.
אם לחזור לערך דינוזאורים שמצאתי באנציקלופדיה מכלל, בעקבות אותו טיול ומציאת עצמות,
אתם מתארים לעצמיכם את הפליאה והפחד שהיו על פני כשראיתי שוב מפלצות.
התמונות לא היו ברמה גבוהה או נייר כרומו מבריק, היו הרבה איורים ושרבוטים, אבל כאחד עם דימיון,
יכולתי לדמות את אותם דינוזאורים בחצר האחורית של הבית שלי.
בלילות לפני השינה הייתי מסתכל בחשש לכיוון חלון החדר שלי שפנה לאותם נופים צחיחים
וחושב לעצמי מה יקרה אם תבוא המפלצת הזו, דינוזאור, ותציץ לי בחלון, תחשוף את שיניי האימתניות למולי
תפער את פיה הגדול ותרצה לבלוע אותי 
הפחד הזה ממפלצות, במיוחד בלילות, הוליד אצלי הרגל קבוע לבקש מהוריי להשאיר אור קטן בחדר.
מין הרגשת ביטחון כללית שהאור מבריח את המפלצות.
אבי שהחליט לגמול אותי מההרגל הזה על דרך החיוך, ישב לצידי באחד הערבים לפני שהלכתי לישון.
הוא ניסה להבין למה אני מפחד ממפלצות.
אחרי שסיפרתי לו שהם יכולות לבוא ולטרוף אותי, הוא חייך ואמר לי כך:
"אם מפלצות כל כך חזקות גדולות ומפחידות, למה הן באות לילדים קטנים?
הן צריכות להלחם באנשים מבוגרים וגדולים כמוני" אמר אז אבי.
"מי שנלחם בילדים קטנים הוא פחדן ולכן המפלצות פחדניות".
מאז אני לא מפחד ממפלצות.
אני יותר חושש מאנשים המתנהגים כמפלצות צמאות ותאבות דם.
אנשים שמוכנים להרוג מישהו על תפיסת מקום חניה.
אנשים שמוכנים לדקור אחר מכיוון ש"עשה עיניים" לחברה שלהם באיזה מועדון לילה ביום שישי.
אנשים המשסים בך את הכלב שלהם סתם כדי לראות איך תגיב וצוחקים למראה הפחד שלך.
אנשים שאונסים נשים.
אנשים שרוצחים אחרים.
גברים הרוצחים את נשותיהם מסיבות שונות ומשונות.
ילדים שרוצחים את הוריהם ועוד ועוד.
לא חסרות מפלצות בשר ודם לחשוש מפניהן, אבל לך תסביר את זה לילד בן חמש-שש...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
