כשהיינו ילדים ורצינו לשמוע שיר שאהבנו, היינו צריכים לחכות לפעמים שעות כדי להצליח לשמוע אותו ברדיו.
אם היה לנו מזל היינו מצליחים להקליט אותו. אם היה לנו עוד יותר מזל השדרן לא דיבר באמצע.
אולי זה לימד אותנו סבלנות. אולי זה עזר לנו להבין מה זה דחיית סיפוקים.
כשהיינו ילדים לא היה לנו מחשב ולא רשתות חברתיות.
חיינו בעולם מצומצם שבו מי שאנחנו מתקשרים איתו הוא מי שנמצא מולנו.
זה לימד אותנו שפת גוף. זה לימד אותנו טאקט. זה לימד אותנו מתי המילים שלנו פוגעות או מנחמות.
כשהיינו ילדים שיחקנו משחקים כמו מחבואים, קלאס, חבל, גומי. משחקים עם הידיים והרגליים ועם עוד חברים.
זה לימד אותנו להסתדר, לוותר, להתפשר, להסכים, לשמוע דעות שונות.
כשהיינו ילדים להכין עבודה לבית ספר היה כרוך בללכת לספריה ברגל, למצוא את הספרים המתאימים,
להעתיק למחברת את מה שמתאים, אחרי זה לסכם ואז להעתיק יפה כדי להגיש למורה. בלי Copy ובלי Paste.
עבודה באמת הייתה לעבוד.
זה לימד אותנו לעבוד.
כשהיינו ילדים לא הכרנו את המילה משעמם.
בנינו בית על עץ, רצנו, טיפסנו, נפלנו, קמנו, שיחקנו וחזרנו הביתה בערב לאכול ולישון.
לא ראינו טלוויזיה ולא שיחקנו במחשב. היינו בחוץ.
זה עזר לנו להוציא אנרגיה ולשרוף קלוריות.
כשהיינו ילדים ישבנו סביב הקומזיץ שעות וסיפרנו סיפורים מפחידים.
אף אחד לא בדק הודעות, לא סימס, לא העלה סלפי של עצמו. הקשבנו. והקשיבו לנו.
היום יותר מדקה של שיחה זו כבר חפירה, קדיחה, ויאללה צריך לבדוק מה קורה בפייסבוק.
כשהיינו ילדים היינו תמימים הרבה יותר.
לא היה לנו את כל העולם בלחיצת כפתור.
הילדים של היום חכמים מאוד.
היום הידע רק מחכה שם.
הושט היד וקח אותו.
וידע זה כוח.
וכוח בידיים של ילדים עלול להיות הרסני.
והוא באמת הרסני לפעמים.
אחריותינו ההורית היא להבין את הפער בין אז והיום,
לבצע הסתגלות בטווח האני מאמין שלנו,
ולחנך, למרות הגירויים.
את זה קיבלתי מחבר בפייסבוק.
החבר נולד כשאני הייתי חייל...
יש ביננו תמיד שיחות על ההבדלים בין הדורות.
להבדיל מאחרים, הוא לא טוען שהיינו "דור מפגר" והוא אפילו רואה את השוני בין הילדים שלו(3 ו-5)
לבין הוא עצמו בגילאים ההם.
כל דור הוא יותר טוב מהדור הקודם לו.
יותר מתקדם מטבע העניין, יותר משכיל, יותר מתעניין.
אם בעבר טכנולוגיות של יצור מחשבים לדוגמא, היו מאריכות ימים היום הכל רץ מהר.
מעבד חדש למחשב היה יוצא לשוק כל כשלוש/ארבע שנים.
אחרי שנת 2000, שבה יצא הפנטיום, הדברים החלו לרוץ קדימה.
מעבדים יוצאים לאור כל שנה/שנה וחצי ובהרבה גרסאות.
היום הכל מצטמצם, הכל יותר מהר.
הטכנולוגיה המתפתחת היא תמונת מראה של חיי החברה שלנו.
אינטנסיבים יותר, מהירים יותר, הכל חייב להיות במהירות גדולה, כאן ועכשיו.
ואם האינטרנט הוא לא מספיק מהיר ולעמוד אינטרנט לוקח יותר מ-1.3 שניות להטען, אנחנו "ממש זוחלים".
לפעמים כדאי לעצור לרגע ולחשוב.
מה השגנו, מה אנחנו עושים כל יום, לא תמיד צריך לרוץ, מותר לדחות סיפוקים.
ללמד את הילדים שלנו שלא הכל משיגים כאן ועכשיו.
בילדותי הלכתי לישון בימים האחרונים לפני יום ההולדת שלי בציפיה לקבלת מתנה, ושמחתי בחלקי על כל מתנה,
היום לא חייבים לקבל את המתנה הכי גדולה והכי יקרה ואפשר לחכות לא תמיד צריך למהר.
לא כל מה שעושים מהר הוא יותר טוב, כך בנוגע לטכנולוגיה וכך בנוגע לחיים האישיים שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
