פעולות השינויים והשיפוצים בבית הסתיימו.
יש עוד כמה דברים קטנים אבל לא משהו שלא ניתן להשלים בכמה שעות בודדות.
אני יכול להגיד שחמש שנים לא עשינו משהו דרסטי כזה, למעט צביעה ורענון הקירות.
הפעם הכלנו בגדול והחלפנו הרבה מהריהוט, שינויים בחשמל, דלתות וקירות.
בסוף גם צביעה בגוון מיוחד שיתאים לריהוט שהגיע היום ועוד חלק יגיע בעוד שבועיים.
בהמשך לפוסט הקודם על דחיית סיפוקים, יש משהו שאני חושק בו כמעט שנה.
חושק ומקפיד לשמור על איפוק גם כלפי חוץ וגם זה לא משהו חשוב כל כך וניתן לחיות בעלדיו עוד שנים רבות.
סיימתי כאמור ללמוד, אני מחכה למועד להגנה על פרוייקט הסיום השני (אחד סיימתי לפני שנה ועכשיו זה השני)
ולאחריו תגיע התעודה בטקס בקמפוס הראשי של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה.
אז סיימתי ללמוד וחצי מהזמן למדתי עם טאבלט של אסוס המגיע עם מקלדת.
הטאבלט הוא בעל מסך מגע וניתן להשתמש בו כאמור גם עם "מחוות" בעזרת האצבע או האצבעות.
אני צריך לשנות שם כמה דברים ולהביא אותו למצב של מערכת הפעלה אנדרויד מעודכנת להיום.
עד עכשיו זה לא הפריע לי אבל יש כמה קליינטים משפחתיים שמעוניינים מאוד בצעצוע וגם אני לא ממהר
להפרד ממנו, הוא היה לי לעזר רב במשך תקופה ארוכה.
אז על מה דחיית הסיפוקים שלי?
אני רוצה טאבלט המתאים לכף היד.
יש אחד כזה והוא נקרא נקסוס 7. מסך הכי טוב שיש בקטגוריה הזו הוא FULL HD, מהיר, מדהים בקרביים שלו
המהירים והיכולות שלו אדירות יחסית לגודל.
בנוסף הוא מיוצר ע"י אסוס ואני אוהב את המוצרים שלהם, הם יודעים לעשות דברים יפים עם גימור מושלם.
לפני יומיים הלכנו זוגתי ואני לשתות קפה באחד הקניונים בבאר שבע.
"אני מזמינה אותך היום, מגיע לך" אמרה זוגתי.
הקפה הפך לארוחת ערב קלה אבל זה היה בכייף לסיום עבודות השיפוצים.
"עכשיו אנחנו הולכים לבאג" היא קבעה.
מה יש לנו לעשות בבאג אני לא צריך משם כלום.
"אני צריכה בשביל העבודה ואני רוצה שתייעץ לי" אמרה.
יאללה הלכנו לבאג.
זוגתי הלכה למוכר בעומק החנות ואני נעצרתי ליד המדפים בארונות הזכוכית הסגורים.
כשאני נכנס למקומות כאלו, העולם עומד מלכת, שום דבר לא בוער לי.
אני מסתכל לראות מה חדש וכל הזמן כואב את המחירים הגבוהים.
"תתחדש" עמדה וחייכה מולי מחזיקה שקית של באג בידה.
?????? מה תתחדש?
"זה בשבילך. אני יודעת שאתה מאוד רוצה אבל לא מדבר, לא בוער לך. עכשיו זו הזדמנות
"לשלם לך" על כל מה שעשית בבית, על המאמץ, הדיוק והשלמות". חייכה וחיבקה אותי חזק.
הנחתי את השקית על הדלפק בנוכחות המוכר שחייך מאוזן לאוזן ואמר לי שהוא מקווה שתהייה לו אישה כזו...
בתוך השקית הייתה קופסה ב"צבעי גוגל" ולפי הגודל הבנתי מה זה.
פתחתי ובפנים שכב לו נקסוס 7 שחור, מבריק וחדש
בתוך הקופסה היה פתק בזו הלשון:
"לאבא ולבעל היקר והאהוב. תודה על כל השעות שעבדת כדי ליצור לנו מקום יותר טוב
להיות בו. אנחנו יודעים שזה לא היה פשוט בטח לא אחרי ימים שבהם חזרת מהעבודה ובסופי שבוע.
אנחנו שמחים לתת לך מתנה "צנועה" לאות הערכה ואהבה.
המשפחה האוהבת."
אז יש עוד בן משפחה בבית, לא הכי קטן כי יש לי נקסוס 4 המשמש אותי כטלפון, אבל הכי חדיש.
כמובן שבבית הוא הופעל והוכנסו כל האפליקציות הרלוונטיות.
הכל עובד כמו שצריך במהירות וביעילות.
לא עשיתי את כל מה שעשיתי בבית כדי לקבל פרס.
זה הבית שלי ואני רוצה שהוא יהיה כמה שיותר מתאים ונוח בשביל המשפחה ובשבילי.
אבל זה בכל זאת כייף לראות שמעריכים את העבודה ושמחים על התוצאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
