זה כמה שבועות שהדרום רותח על אש קטנה.
הסיר כבר מתחיל להעלות אדים, המכסה מרים מעט ראש מעל הסיר ותיכף ישפכו המים.
מאות אנשים העבדו 30 שנה ויותר במפעלי ים-המלח ובמפעלי הברום עומדים להיות מפוטרים.
אני מכיר לא מעט מהם, חלקם בני גילי או יותר.
יש אנשים שסיימו את שירותם הצבאי ועובדים שם מאז, 30 שנה ויותר.
הם לא מכירים שום מקום אחר מלבד מפעלי ים המלח או תרכובות ברום ברמת חובב.
לא הלכו ללמוד רק רצו לעבוד, אז לפני 30 שנה היה מספיק רצון לעבוד וידיים טובות
כדי שתוכל להיות מפעיל במתקן כימי או בחדר בקרה.
כולם מאשימים את כי"ל (כימיקלים לישראל) בראשות האחים עופר וזה נכון אבל זה נכון חלקית.
מנכ"ל כיי"ל מקבל כ-53 אלף שקלים ביום, משכורת של כ-1.7 מיליון שקלים בחודש, ברוטו.
מכל השכר הזה נגזרים בונוסים, פנסיה, ועוד הטבות מהטבות שונות.
החברה היא חברה עיסקית ודואגת רק לרווחיה, כיאה לכל חברה עסקית החל בחנות מכולת שכונתית
ועד מפעל הייטק. כולם מסתכלים בשורה התחתונה על הכסף.
אבל למה כי"ל לא אשמים בכל מאת האחוזים?
כי המדינה הפריטה את כל מה שהיא יכלה משנות ה-90 עוד בזמנו של שמיר כראש ממשלת ישראל.
את כי"ל קנו האחים עופר.
חברת כימיקלים לישראל מחזיקה בהרבה מאוד מחצבים הנמצאים במדינה החל במפעלי האשלג בים המלח,
מפעלי הפוספטים בנגב (רותם אמפרט), מפעלי דשנים, מפעל המגזיום בסדום ועוד.
כל אלו הן חברות בנות של החברה לישראל שבשנות ה-90 נמכרה לקבוצת אייזנברג ואח"כ האחים עופר קנו את
החברה לישראל ובכך קנו את השליטה על כל מפעלי הבת שלה כמוזכר למעלה.
החברה לישראל, מעבירה תמלוגים למדינה, כל שנה, בסכום של 1.5 מיליארד שקלים.
התמלוגים מועברים כמס על הרווחים עבור במחצבים הטבעיים המעטים שיש לנו במדינה.
לפני כחצי שנה, המדינה החליטה להעלות את המיסים כך שהתמלוגים למדינה יגדלו בחצי מיליון שקלים
ויעמדו על 2 מיליארד שקלים לשנה.
החברה לישראל וכי"ל מרוויחים מצויין גם אם הם יגדילו את התמלוגים למדינה כיוון שהם שולטים בהרבה מאוד
שווקים בינלאומיים בכל המוצרים כמו דשנים, ברום, מלח ומגנזיום.
והם מוכרים לכל העולם את מה ששייך לכולנו!!!
בכי"ל כעסו ואמרו שאם המדינה לא תרד מהדרישה להגדיל את התמלוגים, היא תעביר את פעילותה, או חלקה,
למקומות אחרים בעולם...כאילו יש עוד ים המלח במקום אחר בעולם.
אני לא יודע אם יורידו את המשכורת של המנכ"ל ושל שאר חברי הדירקטוריון או ההנהלה, זה ייטיב עם העובדים
ופחות עובדים יפוטרו, או בכלל לא, אני לא בקי בדו"חות הכספיים של החברה.
ואולי באמת יש בעיה אמיתית ברווחים של החברות הבנות, אבל זו לא הדרך.
לא דרך להדביק מכתבי פיטורין/שימוע על דלתות הבית של העובדים, לא דרך של ההנהלה בהתנהגותה לאנשים
שעבדו שם יותר מ-20 שנה ונתנו את כוחם מגיל צעיר למען מפעלים פורחים.
אני מכיר את כל המפעלים מבפנים, יש לי שם חברים וקשה לי לראות איך הם נזרקים בבחינת השתמשו בהם וזמנם תם.
מה שאותי מדאיג זה שהמדינה שהפריטה את האוצרות הטבעיים שלנו ולא תמיד לכל המרבה במחיר, לא עושה
כלום למען אותם עובדים. בשום מצע של מפלגה, שום סרטון של מפלגה ביוטיוב בשום פרסום בעיתונות, לא שומעים
נציגי ציבור ישנים או חדשים הרצים בבחירות הקרובות לכנסת עומדים לטובת אותם עובדים, רובם בני 50 פלוס,
העומדים להיות מפוטרים בקרוב מאוד.
המדינה הולכת לבחירות כשאין על הפרק שום דבר הקשור לרווחת העובדים או האזרחים.
גם העבודה, או בשמה החדש "המחנה הציוני" הדוגלת בסוציאליזם, לא משמיעה הגה.
הנגב היה במשך הרבה שנים המעוז של הליכוד. הרבה מאוד קולות בקלפי הגיעו מבאר שבע והנגב לטובת הליכוד.
בבחירות האלו, הליכוד איבד את הדרום.
מה שיותר חשוב לי, כאזרח של העיר באר שבע והנגב, שהדרום לא מעניין את אף אחד.
לא מעניין בחינוך.
לא מעניין בביטחון.
לא מעניין בבריאות.
לא מעניין בתעסוקה.
לא מעניין באבטלה.
הנגב מעניין מאוד כפח הזבל של המדינה על אתר הדודאים לפסולת המגיעה מהמרכז.
הנגב מעניין מאוד כפח הזבל הכימי של המדינה המשנעת פסולת כימית לאתר הפסולת ברמת חובב.
והכי הרבה הנגב מעניין מאוד בבחירות לכנסת.
אחרי הבחירות הנגב לא מעניין את אף אחד.
לא הפעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
