שלושה חודשים לא הייתי כאן.
וכל יום שעבר היה חסר לי המקום הזה.
כמו שאני תמיד אומר, המקום לא חשוב (מבחינתי), מה שחשוב זה האנשים.
אז למה לא הייתי כאן?
מיליון סיבות, אני אנסה לתמצת אותם מכיוון שעברו עלי המון דברים בזמן הזה.
הנה רשימת המלאי:
1. עבודה תובענית שלא נגמרת לעולם. פרוייקט אדיר כמו שכתבתי מזמן, הרגל על הגז, לא מרפה
גם בסיבובים חדים לא לוחצים על דוושת הבלם, אלא ממשיכים ללחוץ על דוושת המאיץ.
2. לימודים לתואר שני. הולך מצויין אבל גם הלימודים תובעים את שלהם. שני קורסים בסימסטר כשהכוונה לסיים תוך חמישה סימסטרים.
מושגים חדשים כמו "מבחן בית" שאני לא מכיר, כלומר, מקבלים מבחן במייל וצריכים להחזיר את המבחן תוך כמה ימים
מאתגר ומעניין.
3. שיפצנו את כל הבית...לקח לנו חודשיים כמעט אבל הבית הוא בית חדש מהמסד עד הטפחות, מקיר לקיר ומאמבטיה אחת לשניה,
שיפוץ כולל הכל, כן גם ריהוט, ממש כאילו עברנו דירה. הקושי היה שגרנו בבית כל התקופה והמילה שאני לא יכול לשמוע יותר היא ארגזים.
כל הבית היה ארוז בארגזים שזזו מחדר לחדר כל כמה ימים.
אחרי סיום השיפוצים ע"י הקבלן היו לא מעט "רג'קטים" כמו תיקוני רובה(זה מה ששמים בין האריחים על הרצפה), צבעתי שוב
מקומות בבית שהקבלן "שכח", עבודות חשמל שהייתי צריך לחזור ולתקן, חיבורי צנרת שונים שלא חוברו כמו שצריך ודלפו ועוד.
בקיצור אני יכול להחליף מקצוע לקבלן שיפוצים 
.
4. טיסות לחו"ל לעבודה שהתבצעו מעכשיו לאתמול, קפיצה של שבוע לארה"ב ושובע לאחר מכן שוב שבוע או עשרה ימים
(מאוד מהנה לעבור בדיוטי פרי כל שבוע אבל גם להנאה כזו יש גבול).
ויש עוד הרבה דברים אבל לא אלאה אותכם בהכל, זה היה ככה בטעימה על קצה המזלג.
אני יכול להגיד שבשבועיים הראשונים לא חשבתי על כתיבה בכלל, אבל זה מדגדג לי כל יום יותר ויותר חזק לחזור לכאן
ולכתוב בצורה פעילה אני מקווה שזה יסתדר לי ויתאפשר לכתוב ולהגיב לפוסטים של כולכם.
קיבלתי מייל אנונימי, כלומר לא מכיר את כתובת השולח וגם לא קיבלתי תשובה כששאלתי מי זה,
שהזכיר לי שב-19 באפריל 2016 הבלוג יחגוג יום הולדת 7, אבל לא בגלל זה אני כאן.
תודה לאותו אנונימי שהזכיר לי את זה.
מאוד הפליא אותי לראות שלמרות שאני לא כותב, פוקדים את הבלוג 20-30 אנשים מדי יום.
בהזדמנות חגיגית זו, אני מאחל לכל הכותבים, קוראים, מגיבים ולבני משפחתיכם חג פסח שמח וכשר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
