בעשרות פעמים שטסתי לארה"ב ובתקופות שחייתי שם תקופות ארוכות, נדהמתי תמיד לגלות אנשים מבוגרים עובדים.
מבוגרים אני מתכוון בני 60 ויותר. להבדיל מכאן שאנשים מבוגרים בני 60 מוצאים את עצמם או מחוץ למעגל
העבודה או כשומרים בכניסה למקומות ציבוריים.
המנטליות האמריקאית היא להעסיק ובבוא הזמן, כל אחד מסיבותיו שהוא, לפטר את העובד.
הסצנה שבה רואים את העובד יוצא ממקום העבודה מחזיק קופסת קרטון, בתוכה תמונה, עציץ וכמה ספרים, היא שכיחה.
בארה"ב ראיתי אנשים מבוגרים עובדים בשמירה בכניסה לבנייני משרדים, בלובי של דירות, מכינים המבורגרים במקדונלד'ס,
מוכרים בסופרים, קופאים/ות ומה לא.
הרוב המכריע של האנשים המבוגרים עובד בגלל ביטוח הבריאות שהוא דבר יקר מאוד.
העליה מחבר העמים שהביאה איתה אקדמאים רבים בגילאים מבוגרים שמצאו את עצמם עובדים בכל עבודה ובלבד לעבוד
להתפרנס ולא לשבת בבית. רופאים המנקים רחובות או מהנדסות העובדות כקופאיות היה דבר נפוץ ביותר.
אנשים מבוגרים נשכחים לאנחות ומכיוון שלא לכולם יש השכלה אקדמאית, לא כולם דוקטורים, אבל הרבה מאוד רוצים לעבוד.
אחרי פיטוריו של אבי עקב מחלה הוא ישב בבית עד שהחלים מהניתוח.
במפעל שבו עבד שמחו להיפטר ממנו אחרי הרבה שנים של עבודה קשה, פיזית והרבה לילות ללא שינה.
אבי בילה לעיתים יותר בעבודה מאשר בבית במיוחד כשניהל מתקן יצור יחיד מסוגו במזרח התיכון...
כאמור, אבי חלה ונאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת בגיל 58.
אחרי שהחלים מניתוחים שעבר, עבד בחנות פרטית של חומרי בניין.
בעל החנות התייחס אליו בצורה מכובדת כאילו היה אביו, ואבי מצידו אימץ לו עוד בן.
אבי היה מגיע כשהיה יכול, ללא התחייבות למספר שעות יומי או חודשי.
העבודה עשתה טוב לאבי, דיבר עם אנשים, יצא מהבית, צחק והיה שמח.
בעל החנות מצידו שילם לו משכורת מינימום גם אם לא היה מגיע כמה ימים.
הקשר היה מיוחד במינו.
נזכרתי בסיפור על אבי כשראיתי את הפוסט הזה בעמוד פייסבוק של חבר ששיתף.
ברמה האמפטית אהבתי את הדאגה של הבת לאביה, ברמה הפרקטית, אני מקווה שהוא ימצא עבודה
שתתאים למה שהוא מבקש, כי זה לא כל כך פשוט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
